http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062heCopyright 2026 המלחמה בדרך לאושר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13875441<div align="right" dir="rtl">אני חוזרת למקור שלי, לאהבה שלי, למקום החם שלי לזה מסובך.</div>Sat, 10 Aug 2013 14:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13875441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13875441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13874599<div align="right" dir="rtl">אני שוכבת על האפר, מתחתי צוק ומעלי הכוכבים שנראים פה כל כך בברור. השקט הוא הדבר היחיד שאני שומעת - לא מכוניות, לא דיבורים, אפילו לא איזה כלב נובח. אני מביטה בשביל החלב, רואה מדי כמה דקות כוכבים נפולים ולא מבקשת משאלה - כי משאלות לא מתגשמות בזכות כוכב נופל, אלא בזכות הרבה רצון ומוטיבציה. פתאום אני מבינה שאין לי משאלות, רק חלומות שאגשים יום אחד. המשאלה שלי מזה הרבה זמן הייתה להיות מאושרת, וככה פתאום באמצע המדבר הבנתי שהגשמתי אותה, שהגעתי לכל דבר שרציתי. אחד הבנים אמר לי באותו היום שאני יודעת מה אני שווה ואני הבנתי פתאום עד כמה זה נכון. אני יודעת שאני יפה, אני יודעת שיש לי גוף יפה, אני יודעת שאני בן אדם טוב שכיף להיות בסביבתו, אני יודעת שאם אחייך לכל גבר ואביט לו עמוק בעיניים הוא לא יתאפק והכי אני יודעת שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה אם אני רוצה בזה מספיק. אני בלתי מנוצחת ואני יודעת את זה. וזה טוב, נכון?</div>Fri, 09 Aug 2013 15:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13874599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13874599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13870193<div align="right" dir="rtl">מחר אתעורר בהתרגשות גדולה, אכבה את השעון המעורר, אסתכל על השעה המוקדמת ואחייך. אחר כך אקום, אתקלח במים קרים ואצא בשיניים נוקשות לעמוד מול המראה בכדי להזכיר לעצמי עד כמה אני צריכה להיות גאה באיך שאני נראת. אחזור לחדר, אסתכל באסמסים שלך ואחייך חיוך גדול אפילו יותר ממקודם. לא משנה מה יקרה ולא משנה אם אני מרגישה או לא - תמיד כיף לדעת שלמישהו אכפת כל כך שהוא מוכן להשקיע את הכל בשבילך. מחר אתעורר בהתרגשות גדולה, בידיעה שאני נוסעת לשלושה לילות במדבר - בלי הדאגה וההצקה של ההורים, בלי חובות מיותרות, בלי שאר שטויות שמדאיגות אותי ביום-יום. ארבעה ימים של מדבר ושטחים אין-סופיים של חול, של מטר מטאורים ושל מוזיקה. אני אהיה חופשיה.</div>Sun, 04 Aug 2013 23:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13870193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13870193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13866613<div align="right" dir="rtl">חלומות גדולים היו לה, חלומות על לימודים בחו"ל וקונצרטים ברמה עולמית. היא הייתה בטוחה בעצמה ובכישרון שלה, וידעה שאם תתאמץ מספיק תוכל להשיג את חלומותיה הגדולים ביותר. היא זכתה בתחרויות והייתה נחשבת כפסנתרנית הטובה בארץ כולה, רבים שמעו את שמה ורצו להכירה. היא חיה בידיעה מלאה שהיא טובה מרוב האנשים שהכירה ובכל זאת לעולם לא התנשאה על פני אף אחד - היא ידעה שיש סיכוי שהאדם שמולה יכול להוות לה תחרות והייתה מוכנה להתחבר לאנשים מסוג זה בדרך הכי אמיתית שאפשר, הרי היא אהבה אנשים שידעו לאתגר אותה. כשאנשים ברמה גבוהה היו אומרים לה שהם מרגישים לא טובים מספיק ליבה היה מתרכך. איך הם יכולים לא להיות בטוחים בכישרונם? - הייתה שואלת את עצמה - הרי היא כישרונית בדיוק כמוהם והיא כן בטוחה בכישרונה. היא הייתה מודעת לעובדה שככל שאתה חסר ביטחון יותר כך יש לך פחות סיכוי להצליח, לכן ניסתה לשכנע אותם ולעודדם, ולמרות שאמרו שמילותיה לא שווים פרוטה מול חוסר ביטחונם היא המשיכה ואמרה את אותן המילים בידיעה מלאה שהן כן עוזרות. הם לא תיארו לעצמם שגם היא, בדיוק כמוהם, הייתה חסרת ביטחון פעם. גם כשזכתה במקום הראשון בתחרות יוק</div>Thu, 01 Aug 2013 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13866613http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13866613http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13866054<div align="right" dir="rtl">היא הייתה הילדה הכי תמימה שתצליחו לדמיין - מנגנת פסנתר, מסתובבת עם האנשים הנכונים, כמעט ולא שותה, מקשיבה למוזיקה איכותית ולא הולכת עם קצר מדי. בקיצור, רוסיה מבית טוב. בשבילה, כמו לכל האנשים שחונכו בחינוך הנוקשה בו היא חונכה, סטוצים וקשרים פיזיים עם גבר שלא נכללו במערכות יחסים ארוכות טווח היו מחוץ לתחום. עד גיל חמש-עשרה בכלל לא העזה לדמיין את עצמה עם גבר, בשום צורה שהיא, וכשהבחור הראשון שהייתה איתו בקשר זוגי ניסה לנשקה נשיקה צורפתית היא התרחקה בבהלה ולחשה שזה לא מתאים. ככה היא, הילדה ההיא - תמימה. אבל היום, כשהיא בת שש-עשרה ובעלת ניסיון של שתי מערכות יחסים קצרות יחסית, בוערת בה תשוקה לקשרים לא מחייבים. אותה ילדה (או נערה, איך שתקראו לזה) לא מחפשת יותר אחרי הידיעה שאותו גבר שנישק אותה מוקדם יותר באותו היום הוא אך ורק שלה, היא גם לא מחפשת אחרי העובדה שהציבור הרחב ידע שקיים בינייהם קשר מכל סוג שהוא - היא רוותה מדברים אלו וחיפשה אחרי ריגוש קצת שונה. בשבוע הבא היא תבוא בעקבים ושימלה ירוקה שתדגיש את צורת גופה היפה, חייכנית ומושכת כתמיד. עד אז תתנהג לבחור שסימנה כתמטרתה בתמימות מוחלטת שמוקר</div>Wed, 31 Jul 2013 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13866054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13866054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13864511<div align="right" dir="rtl">כשהוא כתב לי על מטר המטאורים ישבתי עם שני חברים קרובים על הדשא, הם עולים אחד על השניה וכמעט מתמזמזים להנאתם ואני שוכבת שני מטרים לידם, בוהה בשמיים הכהים. עניתי לו שאני רוצה גם להיות במקום ההוא, בשדה בוקר - אני גם רוצה לראות מטר מטאורים ולהנות מהשקט והשלווה שאפשר למצוא אך ורק באמצע המדבר. "אני בחדר, מטר מטאורים מתחיל למצות את עצמו אחרי כמה דקות" הוא עונה ואני נאנחת. האם רק לי אף פעם לא נמאס מהיופי של הטבע? (הלוואי והייתי עכשיו בשדה בוקר, נהנת מהחיבוק הגדול שלך ומסתכלת על המטאורים הנוצצים בשמיים החשוכים. פה, במרכז הארץ, בכלל לא רואים את הכוכבים. אין דבר, עוד שבוע אראה אותך שוב)</div>Tue, 30 Jul 2013 14:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13864511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13864511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13862280<div align="right" dir="rtl">כולם רוצים להיות בחברתי, כולם מחמיאים לי שאני בן אדם טוב ושאני נהדרת ושכיף להיות בחברתי. ואלו לא רק מילים, זה מתבטא גם במעשים כמו זה שאנשים כל הזמן מחפשים להיות לידי ולדבר איתי. גם מחמיאים לי כל הזמן שאני רזה ויפה כל כך וגם זה מתבטא במעשים כמו זה שבנות מקנאות בי (לרוב בצורה נעימה ונחמדה כמו "יואו איך בא לי להיות כמוך") ובנים מתחילים איתי בלי סוף. הגיע הזמן להאמין לאנשים. אני בן אדם טוב. אולי טעיתי פה ושם, אבל בתכלס אני אחלה של בן אדם ואני תמיד עושה הכל בשביל הזולת וכל הפעולות שאני נוקטת בהן לא נועדו בשביל לפגוע. הפוסט הקודם נראה לי פתאום מפגר. גם מפגר שחתכתי ונפלתי ככה וישבתי מתחת לכיור במשך שלוש שעות ובכיתי. נפילות קורות וזה בסדר, מקווה שלא אפול שוב בקרוב. התקופה האחרונה נורא קשה ומלאה בנפילות שעוברות לי תוך יום (כמו זאת של עכשיו) אבל בתכלס אני נורא נהנת ומתמודדת עם הכל כמו גדולה. אם חושבים על זה, אני נורא גאה בעצמי על הכל ולא מתחרטת על שום טעות.</div>Sun, 28 Jul 2013 11:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13862280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13862280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13861397<div align="right" dir="rtl">אז אחרי הכל נשארתי אותה מפלצת. זה מדהים עד כמה התקדמתי ובכל זאת הקיום שלי הרבה יותר ממיותר - הוא פוגעני. אני מצטערת אני כזאת, אני באמת מצטערת שאני קיימת. הלוואי ולא הייתי בן אדם כל כך רע, הלוואי ולא הייתי בכלל. אני ממש ממש צריכה דם אבל אני באמת לא מסוגלת לקום ממתחת לכיור... עריכה: אני בסדר, כבר חזרתי לשקר לכולם שהכל טוב. קיבלתי את הדם שרציתי, אחלה של תחושה. לפעמים אני מתגעגעת ללחתוך והנפילות האלו בהן אני חותכת עושות לי טוב ומזכירות לי מי אני באמת ולאן אני שייכת. ישנתי שלוש שעות והתעוררתי עם עיניים נפוחות ואדומות ועכשיו אני מתכוננת ליציאה בה אחייך בלי סוף ולא ארמוז אפילו חצי רמיזה על החתכים שיש לי על הבטן. בקטנה, נו.</div>Sat, 27 Jul 2013 15:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13861397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13861397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13860339<div align="right" dir="rtl">הכל כל-כך רועש מסביב, כל-כך צפוף ודוחק וחסר אוויר. אני לא מוצאת את עצמי בקהל ההומה הזה שנראה כל-כך מאושר; במקום זה אני מעדיפה לעמוד בשקט ולעשות כאילו אני מתעסקת בפלאפון שלי (לא שיש לי אפשרות אחרת). אתה שולח לי הודעה, שואל איפה אני, אני עונה שאני באמצע, בקו ישיר לדלת הכניסה. ואז ראיתי אותך, גבוה ורזה ומחייך את החיוך הזה שלך. ניגשת אלי, מסתכל עלי מלמעלה, ולשניינו ברור שזה הרגע האחרון בו נפגש בשנה הקרובה. אני נעמדת על קצות האצבעות ומחבקת אותך מסביב לצוואר, ואתה כתגובה מצמיד אותי אליך. אני מרגישה בך הכל - את הגובה, את הרזון הקיצוני, את הריח שהתרגלתי אליו בימים האחרונים. אני מתנתקת מהחיבוק אחרי כמה שניות כמו טיפשה כי אני לא רוצה שתדע עד כמה הייתי חלשה כשהגעתי לכאן לראשונה ועד כמה נקשרתי אליך כשעזרת לי. כמובן שאני מתחרטת על זה מיד - רוצה עוד קצת מהחיבוק הזה, עוד קצת מהמבט הזה שהסתכל עלי כל כך הרבה בשבוע האחרון. אני רוצה ששוב תישן בחדר שלי, רוצה ששוב תנגן בזמן שאני יושבת ומקשיבה, רוצה ששוב תתן לי לישון על הכתף שלך בנסיעה. אפילו את הגימגום הזה שלך למדתי לאהוב. אבל אתה רק מחייך ואומר לי לבוא לב</div>Fri, 26 Jul 2013 11:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13860339http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13860339http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13859576<div align="right" dir="rtl">מדהים אותי לגלות כמה השתנתי, עד כמה אני לא דומה לבן אדם שהייתי עד לפני חצי שנה. אני מאמינה שאם הייתי הולכת למקום ההוא לפני חצי שנה לא הייתי מצליחה לאכול בכלל, היום אכלתי שוקולד ואורז ובשר ומליארד דברים אחרים מול כולם. למרות שכולם הכירו אחד את השני קודם ורק אני הייתי לא קשורה הצלחתי להתחבר כמעט לכולם ולמצוא את המקום שלי. זאת הייתה משימה קשה אבל הצלחתי כפי שרק אני יכולה. החמיאו לי המון, גם המורים וגם התלמידים האחרים; אמרו לי שאני יפה, שאני רזה, שאני בן אדם טוב, שאני מוכשרת. המורים אמרו שאני בין הילדים המוכשרים שהם ראו אי פעם, שהם נהנו לדבר איתי וללמד אותי. נהנתי מכל רגע, גם אם היו רגעים בהם נפלתי טיפה. אבל אני העכשווית, בניגוד לאני שהייתי עד לפני מספר חודשים, יודעת לתפוס את עצמה בזמן המתאים ולא לתת לעצמה ליפול חזק. אלו היו חמישה ימים בהם נהנתי מכל רגע, בהם נשמתי לרווחה ונזכרתי איך באמת מחייכים - בלי לחשוב מעבר. יואב אמר לי בדיוק לפני שבוע שהגישה שלי מפחידה אותו כי אם אני לא מתחרטת על שום דבר ולוקחת הכל בכזאת קלות איך יש למשהו בחיים שלי משמעות. לכו תסבירו לו שאם אחשוב מעבר למה שצריך</div>Thu, 25 Jul 2013 14:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (המלחמה בדרך לאושר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835062&blogcode=13859576http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=835062&blog=13859576