לאחרונה חגגתי 19 עם הקומונה והיה כיף מאוד :)
בכללי מאז שהתחלתי את המסגרת הנוכחית זה העלה בי כל כך הרבה מחשבות שלי עם עצמי. אני מרגישה וגם נאמר לי שאני מאוד מתבגרת ומאוד מתפתחת ואני מרגישה את זה. יש עוד דרך ארוכה. עצם העובדה שכבר התחלתי לצעוד בה זה צעד מטורף בשבילי.
אני ממש מקווה שבסוף השנה אני אוכל להגיד שיש בי אהבה כלפיי. אני במקום הרבה יותר טוב ממה שהייתי בעבר אבל אני לא מסוגלת להתנער מהתחושה שאם אני של לפני כמה שנים הייתה יודעת איפה היא תהיה היא לא הייתה מרוצה מהרעיון. אני מסתכלת פה על פוסטים שכתבתי לפני באמת נצח ואני לא מרגישה שהשתניתי באמת. וגם אם אני עצמי השתניתי, החיים שלי נשארו פחות או יותר אותו דבר, וזה מה שאני לא אוהבת. אני חושבת תוך כדי כתיבה אז רק עכשיו בתכלס ניסחתי את זה במילים. אני יכולה להתפתח עד מחר אבל אם החיים שלי לא באמת מתפתחים מה זה שווה?
הלוואי הייתי יותר אקטיבית, יותר קלילה, פחות מפחדת כל הזמן. פשוט אין לי מושג איך נפטרים מהתחושות האלו
(זה הפוסט הכי פחות אנונימי שכתבתי פה. אמאלה. מזל שריק)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לורדי
