אפשר לומר שהמוח שלי פועל שעות נוספות.
אני לא בא להשתחצן פה, או משהו, זה לא דבר טוב!
אני חושב יותר מדי, על כל דבר.
שנייה אחת של שקט שבה אין לי דבר משמעותי לחשוב עליו והמחשבות שלי מיד נודדות לדברים שלא באמת הייתי רוצה לחשוב עליהם בסופו של דבר.
זה למה, אם גם קראתם פוסטים קודמים, אני יוצר לעצמי עומס גדול מאוד על מנת שלא תהיה לי ולו שנייה אחת של זמן לתהות בו על אותם דברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם.
אבל "האדם מתכנן ואלוהים צוחק" וכך התבטלו לי הרבה דברים, וגם בין דברים לבין דברים אחרים יוצא לי לחשוב, במשך שניות אחדות על כל אותם דברים שאני מנסה להדחיק באמצעות עשיית כל כך הרבה דברים.
האם זה חיובי?
להגיד את האמת, אני לא יודע.
האם "לברוח" יעזור לי להתמודד?
מצד אחד, אולי כן, אולי הזמן שאני לא אחשוב על דברים מסויימים ייגרום לכך שכשאני כן אחליט לחשוב עליהם אני אגיע למסקנות טובות יותר, או אולי דווקא בגלל הבריחה הזו אני אצור לעצמי בריחה אינסופית מהמחשבות האלה.
בינתיים בחרתי את השיטה הזאת.
אבל כמו שאמרתי, בין שנייה לשנייה של מחשבה ממוקדת נופלות שניות של חשיבה לא ממוקדת, על דברים "מאחורי הקלעים".
והיום, בעקבות השניות הללו יצא לי להבין דבר אחד וחשוב (לאנשים שמכירים אותו לעומק זו כבר סוג של סיסמה שלי, אבל לכם זה קצת חדש):
אני מרגיש שמעולם לא היה לי קשר שממש נבע מהרצון של בת הזוג שלי בי.
אולי זה נשמע לכם קצת תמוה, או לא הגיוני.
אבל בסופו של דבר לא הרגשתי שבנות הזוג שהיו לי אהבו אותי ורצו אותי באמת, בסופו של דבר.
הייתה את ש' שמבחינתה אני חושב שבעיקר היא רצתה את ה"אני העתידי" או ה"אני הפוטנציאלי".
הייתי שמנמן יותר ממה שאני עכשיו, נמוך יותר ופחות בטוח בעצמי. דבר שלדעתי השתנה לקראת סוף הקשר שללי עם ש' וכמו כן אחרי שנפרדתי ממנה.
אחרי זה הייתה דנה (שם בדוי, לא ארחיב עליה יותר מדי ורוב הסיכויים שלא תשמעו את השם הזה יותר בהקשר שלה) לא היה לי הרבה איתה, רק סטוץ דו פעמי. היא הייתה גם הסקס הראשון והיחיד שלי עד עכשיו, לא ממש היה בינינו משהו.
ואח"כ הייתה היא. שאיתה זה נגמר מהר, והיא התגברה עליי מהר.
זהו. זאת התובנה שלי להיום כחלק מהמחשבות הלא רצוניות שלי.
מקווה שלא סבלתם מלקרוא את הטמטום הזה.
~SNOOPY~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
