http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575"צריך לכתוב בעבור עצמנו; זו הדרך היחידה שבה נוכל להגיע אל זולתנו."~אז'ן יונסקוheCopyright 2026 הכלב של צ'ארלי בראון. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/81/81/818176/misc/26285184.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=14957160<div align="right" dir="rtl">בין דפי ההיסטוריה כתובה ההיסטוריה של האהבה. היסטוריה גדולה, מפוארת, לעתים עקובה מדם, ולעתים יפה, הכוללת שירה ומחול, תיאטרון וציור. היום, בעולם המסרים המיידיים, לא נהוג לכתוב יותר מ-120 תווים. בעולם הקניות באינטרנט, והמשלוח עד הבית אין יותר לחכות בשביל משהו, אין יותר להתאמץ בשביל משהו. אבל פעם... פעם היה נהוג לכתוב מכתבי אהבה! מכתבים שלמים, כתובים בכתב יד, של דפים רבים, עליהם היה שופך האוהב את ליבו אל אהובתו. כותב, וכותב וכותב. ימים ולילות היה יושב, לאור נר, וכותב. עד שפחם העיפרון או הדיו היו מלכלכים את צד ידו, וידו הכואבת והדואבת, הייתה דורשת ניעור כדי להחזיר אליה את הדם שנעצר ואבד. ימים רבים עברו מאז, והיום לא צריך לשלוח יותר מ: ״ערה?״ איפה האהבה? אז</div>Sun, 24 Jun 2018 20:21:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=14957160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=14957160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=14065751<div align="right" dir="rtl">שלום לכולכם. מזמן כבר לא כתבתי בבלוג הזה. ציפיתי שאני אנטוש אותו. אבל אני עדיין מרגיש ״הכלב של צ׳ארלי בראון״ ועוד אוהב ומחבב את הכלב של צ׳ארלי בראון. אז החלטתי, שאולי אשוב לכאן. באיטיות. צעד אחר צעד. אבל בבטחה. ~Snoopy~ שאמנם השתנה, אבל נשאר כמו שהיה. </div>Sun, 16 Mar 2014 16:29:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=14065751http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=14065751http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13828790<div align="right" dir="rtl">פגשתי אותו בלב המדבר יפה שקיעת שמש ללב עצוב ציירתי לו עץ וכבשה על נייר והוא הבטיח לי שישוב. הנסיך הקטן מפלוגה ב' לא ייראה עוד כבשה שאוכלת פרח וכל שושניו זר קוצים כעת וליבו הקטן קפא כקרח. מצאו אותי בנבכי ישרא, או אל... תחת כותרת חדשה, שם שונה, אדם שונה. </div>Thu, 27 Jun 2013 01:05:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13828790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13828790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13826960<div align="right" dir="rtl">אני אוהב אותה כי היא גורמת לי להרגיש נאהב וגם כי החיוך שלה שווה זהב, וכי אני אוהב לתת לה את כל מה שאני יכול ואני אוהב לצפות איתה בשקיעה מעל הים הכחול. לראות אותה צוחקת ולראות אותה בוכה מאושר ולא מעצב, מאהבה לא מאכזבה. אני יכול לחצות אוקיינוסים אני יכול לטפס הרים אני יכול לעבור מדבריות אם רק תחכה שם בשבילי. אני אוהב אותה. ואני לא יכול להסביר עד כמה.</div>Tue, 25 Jun 2013 13:10:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13826960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13826960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13826078<div align="right" dir="rtl">לעומת זאת, השנאה העצמית שלי כמעט ולא יודעת גבולות. אני לא יודע איך אם אני לא אוהב את עצמי אני אוכל באמת לאהוב אחרים. אני מרגיש שנאה עזה כל כך לעצמי מכמה סיבות: * אני פצצת סקס מתקתקת (ולא במובן הטוב), אם אני אחליט לענות בכנות על שאלה באתר דייטים ששואלת "מה הבילוי המועדף עליך עם בן/ בת זוג?" אני אאלץ לענות "סקס", אני בלתי נשלט ובלתי מרוסן, וגם כשאני מנסה אני לא מצליח. * אני חושב יותר מדי, אני חשדן ומייד חושב על הגרוע מכל * אני מנסה להראות לאחרים את הצד השמח שבי, אבל מסתיר את הצד הרע שבי והקשה שבי כמעט מכולם * אני לא יכול לשלוט בעצמי ובהתמכרויות שלי, בכלל. * העצמי האידאלי שאני מציב לעצמי כל כך גבוה שאני נכנס לתחושת חרדה (ראו פירוט כאן) * העובדה שאני כותב כאן, בבלוג במקום לדבר עם אנשים קשה לי ממש להתמודד עם עצמי בגלל הדברים הללו. ויש סיכוי שאני אוסיף עוד בהמשך... </div>Mon, 24 Jun 2013 16:47:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13826078http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13826078http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13824265<div align="right" dir="rtl">חמישי נחשב חלק מסוף השבוע? אני לא בטוח במאה אחוז, אבל סוף השבוע הנפלא שלי התחיל ביום חמישי. ביום חמישי, אחרי יום לימודים אחרון הלכתי הביתה, ואז בשעה חמש ועשרה לקחתי אוטובוס לירושלים על מנת להגיע למופע האיחוד של ״כוורת״. כשהגעתי לירושלים גיליתי שהדרך הכי קלה להגיע לבריכת הסולטאן הייתה ברכבת הקלה, אז גם נסעתי פעם ראשונה בחיי ברכבת הקלה בירושלים. הגעתי לבריכת הסולטאן ושם ישבתי באורקסטרה, שורה שישית מהבמה. לידי התיישבה מישהי שככל הנראה הכירה את מאיר פניגשטיין (לבורים שבינינו, המתופף של להקת כוורת), כך היא טענה. אישה שישבה מאחוריי אמרה שהיא ממש מתרגשת מכך שאני כל כך צעיר ומכיר את כל המילים לכל השירים של להקת כוורת (האגדית!!!) נהניתי בהופעה כל כך!!!!!! באמצע השיר ״נאחז באוויר״ פתחו את המחסומים ונתנו לכל מי שרצה מהעורק סטרה להתקרב לבמה. מאחר שהייתי שורה שישית ממש ממש בצד רצתי מהר ככל יכולתי לבמה. בסופו שלדבר העלינו את כוורת חזרה להדרן פעמיים. כשהמופע הסתיים הלכתי לישון אצל סבתא של בני דודים שלי, שהייתה ממש נחמדה. היה לי קצת לא נחמד שפשוט באתי ונרדמתי אצלה ואחר כך קמתי בבוקר, אכלת</div>Sat, 22 Jun 2013 22:01:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13824265http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13824265http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13820548<div align="right" dir="rtl">קשה לי... באמת שקשה לי... קשה לי עם שטחיות של אנשים. הרבה אנשים הם שטחיים, אבל אותם אני מרחיק ממני. אני מנסה לשמור סביבי אנשים עמוקים ומעניינים, רבי משמעות ורבי קושי. אבל גם אנשים עמוקים לעתים, מראים רק את הצד השטחי שבהם. כי זה קל, כי זה כיף! כי מי עכשיו ישב איתי וידבר איתי על העומק שבי? לא הרבה... שטחיות מתאפיינת בחשיבה פשוטה, כמעט קווית. שטחיות מתאפיינת בהנצחת השיטה, ולא מלחמה בה. שטחיות מתאפיינת בלשבת ביחד ולדבר על מה יקרה מחר, ומה קרה אתמול, ומה קורה היום. שטחיות מתאפיינת באי אמונה, ובאי שיתוף רגשות, ובאמרות ש"הכל בסדר" ו"הכל מדהים" וגם אני שטחי. כי להיות עמוק זה קשה ומייגע... ומעצבן ומציק. ומפחיד. </div>Wed, 19 Jun 2013 15:15:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13820548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13820548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13819835<div align="right" dir="rtl">גיליתי משהו לאחרונה... התשובה כששואלים אותך ״איך קוראים לך?״ והתשובה כששואלים אותך ״מה השם שלך?״ היא לא אותה תשובה. למשל, אנשים קוראים לי סנופי, אתם תקראו לי הכלב של צ׳ארלי בראון, ואחרים ייקראו לי בשמי. וזה מצחיק... כי זה ממש קשור לנושא החם. הכינוי שלי ״הכלב של צ׳ארלי בראון״: הכינוי סנופי דבק בי עוד מאז כיתה ט׳ בתנועה, הייתי בטיול ודיברתי הרבה על סנופי (המדהים!) והתחילו לקרוא לי סנופי. השם סנופי דבק בי גם בסמינר המדצי״ם של התנועה אליו יצאתי. ובסוף הוא עבר גם לביה״ס שלי וילדים מסויימים קוראים לי סנופי, התחלתי לצייר סנופי הרבה ולראות המון ״סנופי וחברים״ בערוץ אחד (זה בד״כ באיזה שש בבוקר) כשבאתי לפתוח את הבלוג רציתי לקרוא לעצמי סנופי. אבל זה היה כינוי אמיתי מדי ופשוט מדי, והמצב שבו נמצאתי כשפתחתי את הבלוג הייתה הרגשה שאני כלב של אנשים אחרים, אבל בייחוד של עצמי. ולכן החלטתי לקרוא לעצמי ״הכלב של צ׳ארלי בראון״ ולא סנופי, כמתבקש. פעמים מספר חשבתי על לשנות את הכינוי ולהתאימו לחתימה, אבל לא עשיתי את זה לאור העובדה שאני עדיין מרגיש כמו כלב מבחינות מסויימות (לא החיה, התואר) ולכן א</div>Tue, 18 Jun 2013 21:14:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13819835http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13819835http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13811512<div align="right" dir="rtl">אז... נתחיל בהתחלה... לחברה שלי יש בעיות עם החברה הכי טובה שלה. שכועסת עליה, ומצוברחת ממנה, והפסיקה איתה את הקשר. והחברה התחילה לשתות ולעשן, וישמצב גם להזדיין עם מישהו, לא מהסיבות הנכונות יש לציין. ואני מבקש מחברה שלי לנסות לעזור לחברה שלה... והיא לא יודעת מה לעשות. ואני שואל את עצמי, כמה מזה זה באמת בגלל הקשר שלה ושל חברה שלה, וכמה זה באמת בגללי ובגלל חבר שלי. חבר שלי, ג' נקרא לו שקצת התרחקנו לאור שנה שלא היינו ביחד בכיתה, ובשנה הזו הוא נכנס לדיכאון, אני לא באמת יודע למה בימים האלה הוא בקושי מגיע לביה"ס. וגם אני לא יודע מה לעשות אבל אני מרגיש שאני צריך לעשות משהו. הוא שוכב בבית, אמר לאמא שלו שהוא רוצה להתאבד, וזה אחד הילדים הכי מצחיקים וחייכניים שאני מכיר. עכשיו השאלה האמיתית היא, כמה זה באמת בשבילה, וכמה זו התקת רגשות שלי מהסיפור שלי לסיפור שלה? </div>Tue, 11 Jun 2013 18:42:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13811512http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13811512http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13805550<div align="right" dir="rtl">בראש שלי יש בית משפט, ובו שופט, נאשם, קטגורים ומושבעים. ורק סנגור אחד. בבית המשפט שבראש שלי אני ניצב לבד, מול שופט, כשהסנגור שלי הוא אני. וגם הקטגורים שלי הם אני. וגם השופט שלי הוא אני. בבית המשפט שבראש שלי, כמעט אף פעם אין שקט. ולפעמים השופט מכה בפטיש ומכה, ומכה ומכה! והקטגורים צועקים! והמושבעים מתלחשים, והשופט מנסה להקשיב. ולמרות שאין קהל יש רעש. והסנגור, יושב בשקט בצד, ושותק. מדי פעם ממלמל איזו מילה או שתיים, מנסה להציג את עמדתו, את עצמו. אך ללא הועיל, לא לו ולא לי. בבית המשפט שבראש שלי הכל מתנהל שלא כשורה, או שכן כשורה, או שלא בצורה הרצויה. והסנגור יושב בצד, שוחק שיניים ושותק. והקטגורים ממשיכים לצעוק! המושבעים ממשיכים להתלחש! והשופט, שכבר שמע מספיק עוצר. מפסיק להכות, מפסיק להקשיב. והכל משתתק, לפתע. כולם מחכים למושבעים. בבית המשפט שבראש שלי מדבר השופט בקול בהיר וחד, צלול ועמוק ואומר: המושבעים החליטו כי הנאשם אשם!</div>Thu, 06 Jun 2013 13:33:00 +0200snoopy5632@gmail.com (הכלב של צ'ארלי בראון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=831575&blogcode=13805550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=831575&blog=13805550