בוקר. אז בגלל הבלוג הזה הלכתי לישון ב-3 לפנות בוקר. מכירים את התחושה הזו שיש לכם משהו חדש ואתם רק רוצים לבהות בו? רק רוצים להסתכל עליו ולהנות מהיותו חדיש ושלכם? אז זה היה משהו כזה. אמנם עסק הבלוגים לא חדש לי, אבל זה תמיד נחמד לחזור לתחושה שהתחלתם דף נקי, חלק.
בן זוגי התקשר אליי בתשע בבוקר והעיר אותי כך שלא היו לי יותר מדי ברירות אלא להמשיך לנמנם עוד קצת ולקום לאחר דקות ספורות.
ביום הזיכרון הזה אני בבית, יש לי יותר מדי דברים לקרוא ולכתוב עליהם, סמינריונים, עבודות... הרבה יותר ממה שרצוי לעשות ביום שכזה. כשהייתי בצבא הלכתי פעם אחת לבית הספר, כי היה את עניין הגאווה לבוא במדים. התעטרתי לי בשרוך הסגול, שמתי מדי א', קלעתי את שערי לצמה ובאתי לטקס.
בפעם אחרת הייתי עם בן הזוג, גם הוא ממשפחת השכול. זה תמיד מדהים אותי איך אין אדם אחד במדינה הזו שלא מכיר מישהו ממשפחת השכול, או לפחות מכיר מישהו שמכיר מישהו. קראתי אתמול שאנחנו 8 מיליון פה השנה. לכאורה, נשמע טוב. אבל זה כל כך מעט...
אז לעוד מישהו כאן היו נדודי שינה הלילה? אשמח לשמוע מה אתם עושים במקרים כאלו. וגם- האם אתם יותר עייפים אחרי שקמתם משינה קצרה, או יותר עירניים? כי אני חושבת שמשהו מוזר אצלי (אף שאני יכולה לנסות לתת הסבר הגיוני). אני פחות עייפה לאחר מעט שעות שינה, ויותר עייפה לאחר הרבה שעות שינה.
ובנימה קצת אחרת, שאלה לא קשורה- במידה והייתם קונים בית חדש, או דירה חדשה, האם הייתם מסכימים לקחת מעצבת פנים שאינכם מכירים, אך היא מציעה את שירותיה חינם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
elly.