30 דיירים במחלקה א', 30 דיירים במחלקה ב'.

אחות אחת בלבד במחלקה. אני בב'- אחראית משמרת.

עוסקת בענייני, מתחילה לשלוח מטופלת למיון בגלל התדרדרות במצב,

כשלפתע שומעת קריאת חירום בהולה "קרן אור!!!! בואי מהר!!!!!!!!".

רצה מיד למחלקה א בחדר 16.

השכיבו בדיוק באותו רגע את המטופל במיטה, כי משהו היה לא בסדר איתו.

ואז.....

דופק מתחיל לרדת. קוראים לצוות החייאה.

בינתיים אני עושה עיסויי חזה והיא מנשימה.

לחץ דם יורד.

מנת אדרנלין ומנת אטרופין- לא עוזר.

ממשיכים סבב החייאה.

אדרנלין ואטרופין- לא עוזר.

עוד סבב.

ככה 4 פעמים.

מנשימים עם טובוס.

סקשן.

אק"ג.

עוד קילו של תרופות לווריד

ואלפיים אנשיי צוות.

אחרי שעה וחצי של מאבקים, כשהכל נרגע, פרצתי בבכי.

בשעה 19:30 נקבע מותו.

התקשרתי לבת "ערב טוב. אני מבקשת שתגיעי בהקדם האפשרי למחלקה".

היא כבר הבינה.

אחרי שעתיים של שהייה במחלקה שטפנו, עטפנו ושלחנו לקירור.

לפני רגע היה בנאדם שאכל ושתה, ועכשיו... הוא נח עם המלאכים.

יהי זכרו ברוך.