מידי פעם רואה פרק.

היום היה את עומר, שלפי הקול של שירה- חשב שהיא שמנה. כל הדייט רק אכל סרטים ובכלל לא הקשיב לה,

והבריז כשהיא הזמינה אותו לדייט נוסף. בואו נתעלם רגע מהעובדה שאני חושבת שהיא פוסטמה בגלל החלטות שביצעה בהמשך,

ונתמקד בזה שכעסתי עליו מאוד. כעסתי כל כך בגלל ששפט לפי מראה (יותר נכון איך שחשב שהיא ניראית), והסיבה לכך היא שהסיטואציה נגעה בי באופן אישי.

אני כל כך מייחלת לזה שיוכלו להתעלם (וגם שאני אוכל להתעלם) מעודף המשקל שלי, ולראות את כל מה שמעבר.

וכשמגיע מישהו כזה, במקום להיות שמחה בחלקי, אתם יודעים מה אני עושה?

מחפשת בו פגמים מטומטים בשביל שתהיה לי סיבה להיפרד.

אף פעם לא היה לי קשר רציני, כי אני תמיד חותכת עוד לפני שהדברים מתחילים להתחמם.

משתמשת בכל דפקט זמין, לפעמים אפילו אני בעצמי משתמשת בשומן וגורמת לעצמי לחשוב שאני לא ראויה לזוגיות הזו,

הכל בשביל לא להמצא במקום חשוף.בשביל לא לאבד שליטה על חיי. בשביל להשאר באזור הנוחות. בשביל לא להיפגע.

יש לי את הכוחות לחזק ולשקם את עצמי אחרי כל מאורע, ובכל זאת-

קשה לי מאוד להגיע לאינטימיות, זה מלווה בפחדים רבים.

אז אולי לא כעסתי עליו כי אני חושבת שהוא מטומטם ושיטחי,

אלא אני כועסת על עצמי שבמקום להתמודד עם המעצורים שלי-

משתמשת בעודף המשקל כמשרתי האישי במשימה להמנע ממערכות יחסים.

החדשות הטובות הן שאני לא באמת בורחת מהמצב, ונמצאת בטיפול.

אין לי ספק שלבסוף אצליח