לגנוב לבנאדם את כלי העבודה שלו ולפטופ חדש.

פשוט ביזיון.

ואני כבר התחלתי להאמין שאפשר לסמוך על בני אדם.....

אחת המטרות העיקריות של הטיפול שאני עוברת, זה לאפשר לי להיפתח לאנשים.

לעזור לי לוותר על חומות ההגנה שיצרתי מחוסר ברירה עם השנים.

ועכשיו אני חושבת שאולי זה לא שווה את זה?

אולי אם אהפוך את החומה שלי לפחות ברירנית... אבין שעשיתי טעות.

ואולי אני צריכה להיות כמו ביצה.

אם תיקחו ביצה רגילה, תכניסו אותה לתוך מיץ פטל, תחכו כמה ימים ואז תשברו אותה, תראו משהו מיוחד:

החלבון קיבל צבע סגול, והחלמון נשאר צהוב.

כלומר.. יש לביצה שני מגנים: הקליפה החיצונית מאפשרת כניסה של כל מיני חומרים לתוך הביצה, ורק למעטים היא לא מאפשרת.

המגן הפנימי, זה שעוטף את החלמון, הוא הרבה יותר בררני. קשה מאוד לעבור אותו ולהכנס לחלמון,

כי החלמון מכיל את לב ליבו של הביצה. יש שם את כל החומרים המזינים עבור גוזל פוטנציאלי.

ואם תשימו ביצה בתוך חומץ, זה בכלל מגניב!!

החומץ מצליח לעבור דרך הקליפה החיצונית, והביצה מתחילה להתנפח ולהתנפח.

במקביל החומץ אוכל את הקליפה החיצונית. בסוף התהליך נשאר קרום דקיק ששומר על המבנה שמאיים להתפוצץ כל רגע.

ואז.. הכי כיף להרים את הביצה בעדינות ולשחק איתה עד שהיא מתפוצצת.

ולמרות כל הטראומה שעברה על הביצה, החלמון נשאר איתן ויציב- בזכות אותו קרום בררני שהגן עליו גם בפני הפטל.

יש שלושה סוגים של אנשים:

- הסוג הראשון שאוהב בני אדם ותמיד תמצאו אותו בחברה.

- הסוג השני ששונא בני אדם, ומתרחק בכל מחיר.

- והסוג השלישי, שאני שייכת אליו.

הסוג הזה אוהב אנשים, אוהב חום וחיבה ורוצה ליצור קשרים,

אבל הוא נפגע כל כך הרבה פעמים מכל מקום אפשרי, אז הוא מרחיק את עצמו מכולם,

גם מאלו שלא יפגעו בו לעולם. כי הוא לא יודע שאפשר לסמוך עליהם- הוא מפחד לנסות.

הכי קשה להשתייך לסוג הזה, בגלל שאנחנו חצויים.

אני חצויה.

אז אולי אהיה כמו ביצה.

אאפשר לאנשים להיות חלק מחיי, אך אבחר באופן קפדני ביותר את אלו שאכניס למקומות העמוקים והמשמעותיים יותר.

בינתיים הצלחתי לספור את האנשים האלו על יד אחת.

 ביצים הן חכמות ובריאות,

סתם יצא להן שם רע.