ביקשתי פעם אחת, וכנראה שזה לא מספיק.

תבינו שהמשקל זה נושא רגיש אצלי. נכון שבגדול אני אוהבת את איך שאני ניראת,

אבל בכל פעם שאתם פוגשים אותי ברחוב ואומרים "פששששש, איך רזית!!", זה רק דורך לי על היבלות,

מפזר עליהן מלא מלח ושורף אותן. אני עדיין לא יורדת במשקל.

וגם אם כן- אל תעירו לי.

אני יודעת טוב מאוד מתי משקלי משתנה, לטובה או לרעה,  ולא זכור לי שמיניתי לעצמי שומרי גוף [על משקל "שומרי ראש"].

אז סטודנטית X היקרה, אל תיקחי אותי הצידה ותגידי לי "כבר הרבה זמן אני רוצה להגיד לך שרזית המווון!!".

מחלק העיתונים, השכנה שגרה ממול, הירקן הקבוע שלי וכל האנשים האחרים- די.

כי באותו רגע שאתם מדברים איתי, אני רק חושבת ביני לבין עצמי :

"איילה, תנשמי עמוק. תירגעי, תחייכי. יש להם כוונות טובות, אל תצאי עליהם".

השוני היחיד שביצעתי בחודשים האחרונים הוא שאני מתלבשת ביותר טוב טעם, עם בגדים מחמיאים לגוף.

בבקשה תפסיקו.

הגוף שלי הוא מחוץ לעניינכם, למרות שכיף לכם להסתכל עליו.

אם בשביל שזה יקרה אני צריכה להפיץ שלטים,

זה מה שאעשה. מוזמנים גם:

כי, נשים יקרות, בגלל שכל הזמן מעירים לנו, אפילו שלא מתוך כוונה רעה,

אנחנו מתעסקות באופן אובססיבי בגוף שלנו ובכמה שאנחנו אוכלות.

אני לא מוכנה ליפול בפח הזה, לא מתכוונת לשנוא את עצמי בגלל שהגוף שלי לא תואם לנורמות סביבתיות.

אני אוהבת את עצמי, למרות עודף המשקל, ואוהב את עצמי יותר אם ארזה קצת,

אך ורק בגלל רצון עצמי- ולא בגלל אף אחד אחר.