כולם בהו בך וצחקו, לא הורידו לשניה את העיניים.

נקרעו מצחוק מול הפנים שלך, קראו לך "לא נורמלי",

ודיברו עלייך גם הרבה אחרי שהלכת.

אני הסתכלתי, ופשוט התביישתי. התביישתי בשם המדינה.

התביישתי שזה מה שצריך לעשות בנאדם קשיש כבן 90 בשביל להרוויח את לחמו ולהתפרנס "בכבוד".

מיד אחר כך ראיתי תינוק בן יומו שנמצא עם אמא, ולידם חייל קרבי עובר אורח.

הראשון תם כולו, דאגתו היחידה- מתי יקבל אוכל ומתי ילך לישון.

השני דואג שלא יחטפו אותו בזמן פעולה, שלא יהרגו אותו, שיחזור הביתה בשלום.

אותו חייל קרבי מגן על מדינה שזונחת את אזרחיה,

על המדינה שמאלצת תינוקות תמימים להפוך למכונות ירי [נכון שזה מחסר ברירה, אבל עדיין.....],

על מדינה שבגללה קשישים משפילים את עצמם בשביל לקבל כמה שקלים.

גם לכם זה נראה לא הגיוני?