שאלה שרבים מחפשים לה תשובה היא מי הם.

ניסיתי לענות על זה בעזרת רשימה של יתרונות וחסרונות.

חיסרון שנזכרתי בו אחר כך והתעצלתי להוסיף לטבלה: מלחיץ אותי כשאומרים לי "אני אוהב/ת אותך",

ולא משנה מי הדובר/ת.אם אני מתעלמת מהאמירה ולא אומרת אותה בחזרה,

זה לא אומר שאני לא אוהבת בחזרה.

זה אומר שנלחצתי. [או שאני באמת לא אוהבת בחזרה.......................... חיחיחיחי]

תכונה מוזרה שאני לא יודעת לאיפה לשייך:

כשאני מתוסכלת מאוד מאוד מאוד ממשהו שאי אפשר לשנות,

אני מתפוצצת מצחוק או לחילופין בוכה כמה שניות.

[סליחה, מזיעה מהעיניים. אני לא בוכה אף פעם]

גם אוהבת ללכלך כשאני מבשלת את האוכל הטעים שלי. זה חלק נכבד מההנאה, ללכלך כמה שיותר את השיש.

רלוונטי בעיקר עם ספגטי, להפוך את השיש והכיריים להכי אדומים שאפשר בגלל שפריצים של רוטב :-).

אם אי פעם תגדלו ארנב, תתנו לו לאכול ספגטי. זה ממש מצחיק וחמוד לראות איך הוא מתלכלך ברוטב ומלקק את עצמו.

גם ענב קטן שלם. זה כל כך מתוק.....

[מתגעגעת לארנב החמוד שלנו. אוף... רוצה הביתה. עצוב .]

הטבלה הזו לא ממצה ולא אומרת, אפילו בטיפה, מי זו איילה.

יש לפחות עוד 100 אנשים בארץ עם אותן התכונות בדיוק, וכל אחד שונה בתכלית מהאחר:

בהכי פשטות שאפשר להסביר- מה שמבדיל אותנו אלו נסיונות עבר,

השקפות עולם כלליות ויישום השקפות אלו בכל מיני מצבים.

*** *** ***

חילקו את בני האדם בחלוקה גסה לשני סוגי אישיות:

     ומה קורה אם יש בי גם וגם באותה מידה?

אני מוגדרת Type C?

או שסוג A נוגד את B, ואז למעשה אין לי הגדרה? כמו שכאשר בסיס סותר חומצה- מקבלים מים?

המתחכמים שביניכם יגידו "מה, ומים זה לא משהו מוגדר??".

אם נכנסים למטאפורה שיצרתי- הם אכן משהו לא מוגדר.

אין להם את התכונות לא של חומצה ולא של בסיס. יחסית אליהם, אין למים תכונות והגדרה.

ואם תרצו להמשיך להתחכם, תגידו "אבל לך יש תכונות- את לא מים".

ואז לא יהיה לי כוח לענות לכם. תחשבו כבר לבד על המטאפורה הזו.

[וייתכן מאוד שאני זו שמנסה להתחכם עם עצמי כדי למצוא הסבר יותר ברור בשביל לכתוב לכם.................]

אם רוצים להכנס יותר לשורש הנקודה שאני כל כך מייחלת להבהיר,

יהיה אפשר להגיד שסוג אחד זה מספר חמש, והשני זה מינוס חמש.

כשמחברים את שניהם מקבלים אפס. הוא לכאורה אינו מוגדר,

הוא סך הכל אפס, אבל יש לו משמעות רבה.

מניחה שתרצו בבנק 1,000 ש"ח ולא 1...

אני זה אותו אפס. תערובת של הרבה דברים שמתערבבים יחד ויוצרים אותי-

את אותו אפס שמעניק משמעות ומשנה את פני הדברים.

רק שעדיין לא פענחתי את אותו האפס, לא פענחתי את עצמי.

הייתי רוצה את היכולת להגדיר מי אני. הייתי רוצה להכנס דרך מנסרה כקרן אור לבנה,

ולצאת מהצד השני מפורקת לגורמים, לכל האורות שאני מכילה, 

רק בשביל שאוכל לראות באובייקטיביות ממה אני מורכבת. ואני מורכבת מאוד.

ואולי לא כדאי?

ארכיאולוגים וחוקרים משערים, על סמך הצלבת עדויות ונתונים שנמצאו במסופוטמיה ומצריים,

שספר התורה נכתב במאה ה18 לפנה"ס.

הוא מעורר המון שאלות עד היום שנשארות ללא תשובה.

אם יצר הסקרנות כלפי אותו ספר קדוש ומסתורי יסופק, יהיה הרבה פחות מעניין לקרוא ולהגות בו יומם ולילה,

כפי שמצווה על המאמינים.

מסקנה עיקרית מהפוסט:

אני נשארת לא מפוענחת, ואתם תמשיכו להגות בי יומם ולילה

[ולא, אני ממש לא משווה את הכתיבה שלי לתנ"ך. קטונתי לידו. זו סתם סיומת  נחמדה לפוסט..]

ככה ינסו לנתח ולפרש אותי גם בעוד אלפי שנים