הייתי היום בשתי הרצאות העשרה שעניינו אותי,

הראשונה של רייצ'ל ספקטור שדיברה על בריאות ודרכים שונות להיפטר מעין רעה,

והשניה של דוקטור אחר. הוא אמר שאדם שלא מאמין באלוהים הוא לא מפותח תרבותית.

דיברתי איתו אחרי השיעור והצגתי טיעונים נגד. אני מגדירה את עצמי כאתאיסטית,

ובשם כל האתאיסטים אומר שאנחנו רואים את עצמנו כבעלי תרבות.

לפי איך שאני רואה את הדברים, עצם העובדה שאדם חושב על דברים מעבר,

מנסה להגיע לתובנות בנוגע ליקום, ולא מוצא הסבר דתי- מוכיח שיש לו מודעות והסתכלות מעבר,

וזה אחד הקריטריונים להגדרת התרבות.

לא הגענו להסכמה, וזה בסדר. על אמונה לא מתווכחים.

בהרצאה של רייצ'ל היא ביקשה מסטודנטים להציג חפצים בעלי ערך לתרבות שלהם.

היו כאלו שהציגו תנ"ך, קוראן, סרט אדום שקושרים ביד כנגד עין רעה ועוד כל מיני חפצים.

הקשבתי להם, הם דיברו על איך נוכחות אותו חפץ עוזרת להם להתמודד עם מצבים בחיים, שואבים משם כוח.

הקשבתי, והדבר היחיד שחשבתי עליו באותו הרגע היה שגם אני רוצה.

גם אני רוצה להאמין במשהו, להאמין שיש משהו שנותן לי כוח ושתומך בי.

גם אני רוצה לחשוב שיש עוד מקורות שמחזקים אותי מעבר לעצמי,

להרגיש שיש כוח גדול ממני, יישות מסתורית שדואגת שהכל יסתדר בסוף.

ותשובה מדעית ומוכחת  לשאלה שבכותרת, לצערי, אף פעם לא אקבל.

[אנא אל תכתבו בתגובות טיעונים לקיום האל, מטרת הפוסט אינה ליצור ויכוח דתי-

אני מקבלת איש איש ואמונתו, ומצפה שזה יעבוד ככה גם בכיוון ההפוך ]