הכרתי מישהו, ועל סמך דברים שאמר ועשה, חשבתי שהוא כנראה מעוניין בקשר רציני. החלטתי לא לעשות עם זה כלום, עד שאדע בוודאות למה הוא מצפה. חלפו הימים, והוא העלה את הנושא.
הכל נשמע טוב ויפה, וזה יכול היה להיות יפה- אם גם אני הייתי מעוניינת (פסימיות לא עושה לי את זה, וזהו הצד הדומיננטי אצלו....)
עמדה בפני דילמה: לתת לו להמשיך לחשוב שיהיה בינינו משהו, או פשוט להגיד לו שזה לא יקרה. בחרתי באופציה ב': אמרתי לו שאני יודעת איך זה להיות במצב שלו, והדבר הכי נורא שיכול לקרות למישהו, זה ש"מורחים" את השני עם תקוות שווא, בסוף זה תמיד נגמר מגעיל. מאז הוא מתעלם ממני.
מצד אחד אני מאוד מבינה את התגובה שלו, היא לגיטימית ביותר.
מצד שני עשיתי את הדבר הנכון. אז למה, מצד שלישי, אני מרגישה רע עם זה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קרן_אור