לשרוד בעולם הזה

קטנצ'יק שלי,

נמאס לי לכתוב לך מכתבים ואז לגזור אותם ולפורר אותם לתוך הפח, או סתם לשמור אותם בראש, או סתם להריץ קטעים מהם בראש, נמאס לי.

כתבתי הרבה מאז שנפרדת ממני אבל אף פעם לא העזתי לכתוב את זה מסודר, ופתוח, וגלוי..

אתה יודע, היה לנו קשר מושלם, הרבה אנשים לא מצליחים לראות את זה, אבל בוא נודה בזה, היה לנו קשר מושלם, לא ככה?

להרדם אחד בתוך השנייה, להתעורר באותו מצב..

אני יודעת שאתה חושב שאני ילדה קטנה. אני יודעת את זה, אמרת לי את זה ואני גם מתארת לעצמי שכל התמונות שלי באינסטגרם עיצבנו אותך, כן, הגזמתי. טו מאצ' משפטי פרידה, אבל אתה יודע? זה עזר לי... עזר לי לדעת שאני לא היחידה במצב הזה. עזר לי, אני לא מצפה ממך להבין.

ואז נזכרתי שזה אתה, ונזכרתי שאתה מתעצבן משטויות כאלה, אז פשוט עצרתי. אני מצטערת אם זה פגע בך, אהוב שלי, אני מצטערת.

היה לך עד כדי כך רע? אני עד כדי כך נוראית?

אני בטוחה שאתה יודע שיש דברים שהיו בקשר הזה וישארו בנינו לנצח, ואני סומכת עלייך שהם ישארו בנינו, כי זה אנחנו, זה תמיד היה ותמיד יהיה, השמות שמשתלבים הכי טוב ביחד, הילד הגבוה והילדה הנמוכה הזאתי, נו, אלה ש'אין להם צרות'.

והמשכת הלאה, אני יותר מאושרת מעצובה, יש לך שוב את כל ההתרגשות הזאתי, הלהתאהב מחדש... הצלחת לעשות מה שלא עשיתי, אני באמת פאקינג מאושרת בשבילך... טוב, איך אני לא אהיה מאושרת בשביל הבנאדם שאני אוהבת?

אבל באמת, לפעמים לפעמים, בשקט בלילה לפני שאתה נרדם, אני לא חסרה שם?

השיחת לילה שלנו לא חסרה לך? הסיפור לפני השינה לא חסר לך? ההודעה הקטנה בליין לא חסרה לך?

כי אני יודעת שלי חסר, ואני יודעת שלא משנה כמה אנשים אני עוד אעבור בחיים, תמיד תהיה לי פינה בלב בשבילך. אני לא כועסת עלייך, סלחתי ממזמן.

אני אוהבת אותך, ומאחלת לך רק טוב, Life is beutiful, זה היה השיר שלנו, תזכור את זה.התבגרתי, תודה שעזרת לי להתבגר, אני מקווה שזה לא הסוף של התפקיד שלך בחיים שלי.

אני אוהבת אותך, ומקווה להצליח להמשיך הלאה כמו שאתה המשכת למישהי חדשה,

אני אוהבת אותך, ובאיזשהוא מקום... עדיין מצפה, למרות ששכנעתי את עצמי שלא.

אני אוהבת אותך קטנצ'יק שלי, וכן, אתה קטנצ'יק. גם אם אתה 1.97 מטר, אתה קטנצ'יק, רק שלי...

צ'וצ'ה שלך, שמקווה שיבוא יום ותדע את כל מה שכתבתי כאן