http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870heCopyright 2026 The Girl Who Just Waited. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=14917461<div align="right" dir="rtl">אז 4 וחצי שנים אחרי הפוסט האחרון. 4 וחצי שנים ובתוכן... 4 שנים בצה"ל, 2 התפקידים הכי משמעותיים שיכלתי לבקש ובערך 20 חיילות שעברו תחתיי (מקווה שהצלחתי לתת לכל אחת מכן משהו לחיים) 2 מערכות זוגיות של שנתיים, האחרונה נגמרה לפני חודשיים הלב שלי לא יחזור להיות כמו שהיה אבל אני בתהליכי החלמה, התבגרות והשלמה תהליכים שאתה כנראה לא נמצא בהם... כי אתה ילד וזה בסדר ברור לי שיבוא מישהו שיעניק לי כמו שאני הענקתי לך. 4 וחצי שנים של היכרות עם עצמי עם מה אני אוהבת מה לא נזכרת איך אני מרגישה כשאני כותבת וכשאני בוכה מעצב אמיתי וכשאני מאושרת באמת לומדת להנות מהלבד ומהביחד מלשבת עם חברים וגם מבינג' מטורף של סדרות כל הלילה. 4 וחצי שנים שבהן למדתי ואני עוד לומדת מה זה להיות שלם עם עצמך באמת, כי עד שלא אהיה שלמה עם עצמי לעולם לא אוכל להתנהל נכון במערכת זוגית. מחכה כבר שמפוסט לפוסט תכירו את מי שאני, היום ולא את נוי שבוכה על מערכת יחסים שהייתה "מושלמת" ואם להגיד את האמת היא הייתה בעצם אלימה אבל לא היה לי אומץ להודות בזה אי שם בגיל 18. לא את נוי שטובעת לעצב אלא את נוי שחיה את ההווה</div>Sat, 02 Sep 2017 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=14917461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=14917461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13759883<div align="right" dir="rtl">קטנצ'יק שלי, נמאס לי לכתוב לך מכתבים ואז לגזור אותם ולפורר אותם לתוך הפח, או סתם לשמור אותם בראש, או סתם להריץ קטעים מהם בראש, נמאס לי. כתבתי הרבה מאז שנפרדת ממני אבל אף פעם לא העזתי לכתוב את זה מסודר, ופתוח, וגלוי.. אתה יודע, היה לנו קשר מושלם, הרבה אנשים לא מצליחים לראות את זה, אבל בוא נודה בזה, היה לנו קשר מושלם, לא ככה? להרדם אחד בתוך השנייה, להתעורר באותו מצב.. אני יודעת שאתה חושב שאני ילדה קטנה. אני יודעת את זה, אמרת לי את זה ואני גם מתארת לעצמי שכל התמונות שלי באינסטגרם עיצבנו אותך, כן, הגזמתי. טו מאצ' משפטי פרידה, אבל אתה יודע? זה עזר לי... עזר לי לדעת שאני לא היחידה במצב הזה. עזר לי, אני לא מצפה ממך להבין. ואז נזכרתי שזה אתה, ונזכרתי שאתה מתעצבן משטויות כאלה, אז פשוט עצרתי. אני מצטערת אם זה פגע בך, אהוב שלי, אני מצטערת. היה לך עד כדי כך רע? אני עד כדי כך נוראית? אני בטוחה שאתה יודע שיש דברים שהיו בקשר הזה וישארו בנינו לנצח, ואני סומכת עלייך שהם ישארו בנינו, כי זה אנחנו, זה תמיד היה ותמיד יהיה, השמות שמשתלבים הכי טוב ביחד, הילד הגבוה והילדה הנמוכה הזאתי, נו, אלה ש'אין</div>Sat, 27 Apr 2013 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13759883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13759883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13742045<div align="right" dir="rtl">זה היה יום חם. ממש חם, אני חושבת הכי חם בשנה. שכבתי על החוף לבד, הרבה זמן לא הייתי בחוף לבד וזו הייתה אחלה הזמנות, האוזניות לא זזו לי מהאוזניים ובהיתי בים, מידי פעם העברתי את המבט אל הקעקוע החדש שלי והתמלאתי גאווה. חשבתי על כל מה שעבר עלי בזמן האחרון, חשבתי כמה השתנתי וכמה התבגרתי, כמה מהתכונות הרעות שהיו לי פעם נעלמו, כמה אני רגועה יותר, כמה אני אדם אחר, חזק יותר, אבל בכל זאת בדיוק כמו פעם. הבאתי לתכונות הטובות לעלות על הרעות, אני חזקה. אני חזקה. חשבתי כמה אני יודעת ואוהבת לאהוב, ושוב העברתי מבט אל הקעקוע, העברתי את האצבע על קווי המתאר שלו, לב משולב עם נצח, בדיוק אני, בדיוק אני. השענתי את הידיים שוב אחורה והרמתי את המבט, ילדים צחקו מאחורה וזה גרם לי לחייך, אין כמו אנשים מאושרים, אין כמו אנשים שיכולים להכיל את כל האושר שחסר לך. הרוח הייתה נעימה ברמות שקשה להסביר, היא הייתה חמה וקרה ביד ולא הפסיקה ללטף לי את הכתפיים. ואולי זה בעצם כל מה שהייתי צריכה, ליטוף על הכתף. אני מאושרת. קטע שכתבתי הרגע, אני פשוט אוהבת לכתוב! כבר הספקתי לשכוח כמה זה כיף</div>Sat, 13 Apr 2013 13:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13742045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13742045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13737969<div align="right" dir="rtl">אז היום כל היום קפצצתי כמו תיש במעבדת מחשבים, לא היה אכפת לי שכולם אמרו לי שחפרתי עם השירה שלי, ולא היה אכפת לי שהיית שם והסתכלת עלי מקפצצת מאושר במשך 8 שעות רצופות, ולא היה אכפת לי להיות תקועה איתך באותו החדר 8 שעות רצופות. הייתי פאקינג מאושרת, רקדתי, שרתי, קשקשתי על הלוח. רוח טובה נפלה עלי סוף סוף צחקתי, צעקתי, ולא עניין אותך - ואתה יודע? לא עניין אותי שלא עניין אותך! כי היה לי פאקינג כיף! ואני ארקוד ואשיר! וגם סוף סוף גיליתי איזה קעקוע אני רוצה לעשות! לילה טוב חברים השיר שליווה אותי היום (: Your words don't mean a thingI'm not listeningKeep talking, all I know isMama told me not to waste my life,She said spread your wings my little butterflyDon't let what they say keep you up at night,And they can't detain you'Cause wings are made to fly</div>Tue, 09 Apr 2013 20:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13737969http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13737969http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13735562<div align="right" dir="rtl">הלוואי ולא היה אכפת ליהלוואי והייתי יכולה לחזור חצי שנה אחורה"די נוי, די.. תפסיקי.. את נסיכה"פחח, נסיכה, כן. בטח.הלוואי שפשוט תפסיקו להגיד עלי דברים טוביםאני שונאת לשמוע את זהאני לא חושבת כמוכםלמה לעזאזל אני דפוקה כל כך שמתאהבת מכל הלב?למה אני לא יכולה להיות מהבחורות שיומיים אחרי שזרקו אותן זה הופך להיות "שילך כוסעמק, הוא לא ימצא עוד אחת כמוני!"נמאס לי להתעסק בשנאה עצמיתאני רוצה להעריך את עצמי, לאהוב את מה שיש .על חרדת נטישה (מתוך ויקיפדיה):התסמינים הבאים:מצוקה חוזרת כשהאדם מופרד ממושא הקשר הרגשי (כמו בית, בן זוג, אהוב, אם או אב).דאגה מופרזת ומתמשכת מאיבוד מושא הקשר הרגשי.דאגה מופרזת ומתמשכת שמאורע מסוים יגרום להפרדת האדם ממושא הקשר הרגשי.פחדמופרז משהייה לבד, בלי מושא הקשר הרגשי.הסתייגות או סירוב לישון שלא בקרבת מושא הקשר הרגשי (בדרך כלל אב, אם או בן זוג).סיוטיםחוזרים ונשנים על ההפרדה ממושא הקשר הרגשי.תלונות חוזרות על תסמינים פיזיולוגיים (כמו: כאב ראש, כאב בטן, בחילה או הקאה) כאשר הפרדה ממושא הקשר הרגשי קורה או צפויה."נוי! די לספר לכולם שיש לך חרדת נטישה! זה לא כבוד גדול! זה רק מראה לכ</div>Sun, 07 Apr 2013 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13735562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13735562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13734885<div align="right" dir="rtl"> והייתי קרוב לוותר וליפול, את ניגנת בשבילי עד אחרון מיתרייך, כשכולם ביקשו לעולם הגדול, אז אני ביקשתי אלייך אני לא אתפוצץ. לא מולך. לא בכלל. אני לא אתן לך את ההנאה בלראות אותי שוב מפורקת נהנית מזה מספיק</div>Sun, 07 Apr 2013 11:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13734885http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13734885http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13732314<div align="right" dir="rtl">את חודש אפריל החלטתי לפתוח בחיוך. נראה איך הוא יסתיים. בהצלחה?</div>Fri, 05 Apr 2013 10:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13732314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13732314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13717130<div align="right" dir="rtl">זה כבר לא התאריך שלנו, התאריך הזה לא חשוב מה? ה24? לא קרה כלום ב24 גם אתה כבר לא זוכר מה קרה לפני שנה וחודשיים כי זה לא אומר כלום כרגע... נכון? רק לפני חודשיים חגגנו שנה בסושי והתרגשנו וסיפרנו לכולם שאנחנו שנה ביחד אבל עכשיו אנחנו כבר חודש וקצת לא בקשר וכבר כמעט חודשיים שלא חיבקתי אותך והכל אמור להיות בסדר הרי עבר כל כך הרבה זמן ועברת הלאה ואתה כבר לא מרגיש אלי כלום ואני גם בטוחה ב100% שלא חשבת על זה שיש לנו היום שנה וחודשיים אז למה אני בוכה עכשיו? אם הוא לא מסמס ולא מתקשר, הוא כנראה פשוט לא רוצה. אני אתגעגע אליכם יקרים שלי. תודה שהחזקתם אותי על הרגליים במשך שש השנים האחרונות, תודה שכל פעם כשקרה משהו השירים שלכם היו מה שהחזיק אותי... תודה. &ldquo;Suicide is a serious thing. And if you know anyone who is suicidal, you need to get them help. No one should be in pain. Everyone should love themselves" - Gerard Way אני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את המשפט הזה, אני לא אשכח בחיים... נ.ב, אלוהים ישמור. נסגרה לי הכרטיסייה. ברוך בורא השמירה האוטומטית של</div>Sun, 24 Mar 2013 15:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13717130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13717130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13714391<div align="right" dir="rtl">אתה יודע? חלמתי שחזרת.חלמתי ששכבת שם על המיטה שלי כמו פעם, עם החולצה שקניתי לך ליום הולדת, המכנס השחור והנעליים.ישנת כמו מלאך קטן והיית כולך שלי. כל מה שעשיתי באותו רגע היה לבדוק אם אתה אמיתי.היית אמיתי, בהגדרות של חלום, היית אמיתי שם.ואז התעוררתי, טוב... בדיעבד עדיין ישנתי, אבל בתוך החלום התעוררתי, חלום בתוך חלום כזה, מכיר?ולא היית שם.ובכיתי, בכיתי כמו ביום הראשון שנפרדנו. בכיתי כי ידעתי שאני חולמת. ושפספסתי את ההזדמנות לחבק אותך.חלמתי שרצית שנחזור להיות מה שהיינו פעם.חלמתי שהתעוררתי והיית לידי, התחלתי למשש אותך... לבדוק אם הגוף שלך באמת שם, והתעוררת, והנחת את היד שלך מאחורי הראש שלי, הרגעת אותי ואמרת לי שהכל בסדר, שחזרת, שהכל היה סתם חלום רע.התעוררתי הבוקר שטופת דמעות מהלילה, כי היית שם, והלכת... אבל היית.וזו חצי נחמה. הרגשתי אותך קצת.אני שונאת להיות דפוקה.מה עושים כשהבן אדם היחיד שיכול לגרום לי להרגיש טוב כרגע הוא חלק ענק מהעובדה שאני מרגישה ממש זוועה?</div>Fri, 22 Mar 2013 14:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13714391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13714391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13713508<div align="right" dir="rtl">לפני שעה סיימתי לנקות את המגירות בחדר לקראת פסח. מצאתי שם כל כך הרבה דברים... טוב, ממך... פתקים, כל מיני דפים במתמטיקה מלאים ב"GO GO GO! &hearts; את יכולה לפתור את זה!" פנקסים שכולם מלאים בלבבות הכל כך מיוחדים שלך, חריטות של לבבות על הקיר (שלא, אני לא מתכוונת לצבוע אותן) מחזיק מפתחות של חצי לב, עוד דפים מלאים בהקדשות, תכנון שלי למתנות בשבילך, ברכות, מגן לפלאפון עם תמונה שלנו מפורים... לא זרקתי כלום לפח. אני לא מסוגלת, אני לא כזו. מכתבים שהיו כולם מקומטים כי החזקתי אותם בזמן שהתנפלתי עלייך בחיבוק התמלאו בדמעות. הגעגועים שלי גוברים מלילה ללילה, המחסור שלך מורגש בשעות האלה, בשעות שאין מה שמעסיק לי את הראש. אפילו עכשיו. יש איזשהוא חג שמבקשים בו משאלות והן מתגשמות? כי אצל הנוצרים סנטה מביא להם הכל, ניראה לי שאני גם צריכה חג כזה... חג שמח מלא במצות עם שוקולד שיהיה לנו</div>Thu, 21 Mar 2013 18:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Girl Who Just Waited)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830870&blogcode=13713508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830870&blog=13713508