לשרוד בעולם הזה

זה היה יום חם. ממש חם, אני חושבת הכי חם בשנה. שכבתי על החוף לבד, הרבה זמן לא הייתי בחוף לבד וזו הייתה אחלה הזמנות, האוזניות לא זזו לי מהאוזניים ובהיתי בים, מידי פעם העברתי את המבט אל הקעקוע החדש שלי והתמלאתי גאווה.

חשבתי על כל מה שעבר עלי בזמן האחרון, חשבתי כמה השתנתי וכמה התבגרתי, כמה מהתכונות הרעות שהיו לי פעם נעלמו, כמה אני רגועה יותר, כמה אני אדם אחר, חזק יותר, אבל בכל זאת בדיוק כמו פעם. הבאתי לתכונות הטובות לעלות על הרעות, אני חזקה. אני חזקה.

חשבתי כמה אני יודעת ואוהבת לאהוב, ושוב העברתי מבט אל הקעקוע, העברתי את האצבע על קווי המתאר שלו, לב משולב עם נצח, בדיוק אני, בדיוק אני.

השענתי את הידיים שוב אחורה והרמתי את המבט, ילדים צחקו מאחורה וזה גרם לי לחייך, אין כמו אנשים מאושרים, אין כמו אנשים שיכולים להכיל את כל האושר שחסר לך.

הרוח הייתה נעימה ברמות שקשה להסביר, היא הייתה חמה וקרה ביד ולא הפסיקה ללטף לי את הכתפיים.

ואולי זה בעצם כל מה שהייתי צריכה, ליטוף על הכתף.

אני מאושרת.

קטע שכתבתי הרגע, אני פשוט אוהבת לכתוב! כבר הספקתי לשכוח כמה זה כיף