יום 7: המשפחה והחברים שלך יודעים שאת מנסה לרדת במשקל?

כן. כולם יודעים שזה מאוד מעסיק אותי. בשנה שעברה ירדתי המון (ואז עליתי) ומאז כולם יודעים שאני אובססיבית למשקל, שאני מדלגת על ארוחות, שאני סופרת קלוריות, וגם כל הזמן טורחים להזכיר לי את זה, אפילו שזה כבר לא כזה נכון.

אתמול היה יום נוראי.

אני כל הזמן נופלת ומנסה לקום ואז שוב נופלת.

אני לא מצליחה להחליט אם לחזור לדרך הישנה והבטוחה של מעט קלוריות וצומות וכאלה, או לנסות להתגבר על עצמי וליצור אורח חיים בריא ומסודר שיוריד אותי במשקל אבל לאט יותר. אז אני כל הזמן משנה את דעתי וקובעת צום ואז אומרת שזה לא טוב לבריאות הנפשית שלי ואז מחליטה להיות בנאדם נורמלי. אבל אני כל כך שמנה ואני מרגישה את השומן עם כל נשימה ובכל שנייה שחולפת. אני מרגישה כאילו יש מישהי אחרת שם מתחת למעטה השומן הנוראי הזה שרק מחכה שאני אתן לה הזדמנות לפרוץ. ואני רוצה את זה כל כך. אני רוצה להיות רזה. אבל אני יודעת שאם אחזור לצום אני אכנס שוב לדיכאונות, וזה מאוד לא מתאים לי לחיים עכשיו.

אם אבקש עצה בטח תאמרו לי לנסות את עניין החיים הבריאים ושאם אתן לזה זמן יהיו תוצאות והכל יהיה בסדר. 

אבל אני לא יכולה לחכות. אני רוצה להיות רזה עכשיו.

אז מה, צום?

עריכה:

שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה שמנה 

מזעזעת

בא לי להקיא ממך

איכס.

מצאתי בטמבלר את שני האתגרים האלה ואני מתכוונת להתחיל אותם מחר (בעיקר כי כבר עברתי היום את ה400 קלוריות. כישלון)

אני רק רוצה להיות בשליטה. זה הדבר היחיד שאני מבקשת :(