מי? אני?!

אני יודעת שיש לך את כל הסיבות בעולם עכשיו להתרחק, להתנתק, להיות עצוב...

אני יודעת שזה ממש לא קשור אליי ועדיין תוהה

למה רצית שאבוא איתך להלוויה?

תמיכה?

כשההורים שלך נסעו לא רצית אותי שם כדי לתמוך בך, במה זה שונה?

את האדם, שהערצת כל כך, מעולם לא זכיתי להכיר.

מעולם לא הייתי בהלוויה.

גם לא בשבעה.

אני לא יכולה להזדהות עם הכאב שלך.

כמו שאתה לא יכול להבין למה שיחות על תאונות דרכים גורמות לי לבכי בלתי נשלט שאותו איני יכולה לעצור.

אתה יודע את הסיבה לבכי אך כופה עליי להפסיק לבכות.

למען האמת גם אני איני יודעת מדוע בדיוק אני בוכה..

אולי זו הרגשת ההחמצה שגוערת בי כשאני חושבת על איך הוא מת.

מת עוד לפני שזכיתי להכיר אותו...

הרי מה כבר תינוקת בת חצי שנה יכולה לזכור?