http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181heCopyright 2026 פרח קטן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14194121<div align="right" dir="rtl">יש דבר אחד שהרבה מתקשים להבין, אבל הקיפוד שלי כבר יודע... אני בחורה שאין אצלה את האמצע, את דרך המלך. מצד אחד אני מאוד נאיבית, מצד שני מלאה תשוקה. מצד אחד אני מאוד אוהבת לשחק, אבל בשורה התחתונה אני ילדה טובה, לא שותה לא מעשנת,בחיים לא נגעתי בסמים או יצאתי למועדון. כשאמרתי לקיפוד שלי, היית יוצא איתי לברים? הוא אמר שהוא יקח אותי אם אני רוצה, אבל הוא לא מבין למה לי ללכת איתו למקומות כאלו, כי אני ילדה טובה, ולילדות טובות אין מה לחפש שם.</div>Fri, 05 Sep 2014 09:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14194121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14194121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14186335<div align="right" dir="rtl">480 יום, זה מה שנשאר לי לפני שאוכל לברוח מפה לתמיד. לעזוב את הבית בטוח! אולי גם את הארץ... אני עכשיו הולכת לחסוך כל גרוש מהעבודה בגן ומהבייביסיטר, לעשות רשיון. את השאר אני אחסוך לטיסה לכיוון אחד. זה לא שאני שונאת את הארץ הזו. זה שאני שונאת את אמא שלי. לא על זה שהיא הביאה אותי לעולם, אלא על זה שהיא לא מטפלת בעצמה. אני נשבעת, האישה הזו צריכה אישפוז בכפייה. עוד 485 ימים אני אהיה בת 21! חוקית בכל העולם. אבל מהבית הזה, אני איעלם! אני יודעת שזה מלא ימים, אבל לא אכפת לי. כי אני אצליח! אני איעלם מכאן.</div>Sat, 23 Aug 2014 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14186335http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14186335http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14183215<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת את הפעם הראשונה שהגעתי לבסיס הזה. זה היה לפני שנה לאיזה רעיון שקשור לעתודה. הקיפוד שלי הסיע אותי באוטו, לבשתי שמלה שחורה חמודה. לקחנו בגדי ים ואבטיח. אחרי הריאיון נסענו לים. היה כל כך כיף! עכשיו כבר לא כיף לי בבסיס הזה. ןיש לי עוד יותר משנה להיות פה. אוף, שיגמא כבר!!</div>Mon, 18 Aug 2014 15:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14183215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14183215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14145837<div align="right" dir="rtl">כל יום שאני כאן אני שוברת עיקרון מאוד בסיסי שלי. לא להיות עם מישהו ממקום העבודה/הלימודים. כשעברתי לפה כבר ידעתי שהוא פה. חשבתי שה יהיה נחמד לראות אותו כל יום. ידעתי גם שהוא יהיה מספיק רחוק, בצד השני של הבסיס. אבל קשה לי לעשות את ההפרדה שהוא עושה כל כך בקלות, בין הבית לצבא. זה מוזר כי את ההפרדה בין הבית לעבודה הוא לא מצליח לעשות אבל זה בשבילו, קלי קלות אבל לי קשה. קשה לי עם המרחק וה"שילוב הראוי" ולמרות שהוא כן מחבק וגם יושבים יחד בצהריים לפעמים אני רוצה כמו בבית... שהוא רק שלי!!! שאני לא צריכה לחשוב איך ה נראה מהצד... רבאק אנחנו כבר יותר משנה יחד!!! למה צריך להתנהג שונה? טוב, נתעודד בעובדה שבעוד שנה וחצי זה ייגמר כבר -_- </div>Wed, 25 Jun 2014 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14145837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14145837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14142988<div align="right" dir="rtl">אני פשוט מכורה למוצרים שלהם. עכישו אפילו יותר, כשיש לי כל כך הרבה מהם. הרומן שלי עם פרחים התחיל בגיל 12. כשטסתי לאוקראינה לטיול שורשים כזה, שם הכרתי דבר מופלא כזה שנקרא תה קרקדה (KARKADE) אלו פשוט מאוד עליי ורדים מיובשים מאחת מארצות ערב השכנות שלנו התמכרתי בשניות אני מאוד אוהבת תה אבל התה הזה היה מיוחד הריח שלו הרגיע אותי כל כך. מאז, תה ורדים זה משהו must אצלי בבית. הרומן שלי עם "סבון של פעם" התחיל דווקא מסקרנות היה איזה מרכז קניות גדול, בעיר אחרת שההורים שלי היו נוסעים אליו הרבה במשך תקופה של איזו שנה והיה שם סניף של החברה. וכל כך רציתי להיכנס... אבל ההורים תמיד היו עסוקים. ומחלון הרכב, מהמרחק, ראיתי שם דברים מאוד צבעיניים ויפים. הייתי סקרנית. בדמיון הילדותי שלי דמיינתי חנות טבע כזו כמו האלו שהולכות אליהן המכשפות בסרטים (אל תשאלו). בסופו של דבר גדלתי, ונכנסתי לחנות הזו והייתי מוקסמת. בכל זאת, ריחות של פרחים הם הריחות האהובים עליי הם מרגיעים כל כך! ואז לפני חצי שנה, אחרי שכל הסיפור כבר נשכח מזמן היה לי יום הולדת. והקיפוד המקסים שלי קנה לי מתנה מאוד גדולה </div>Sat, 21 Jun 2014 21:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14142988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14142988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14135365<div align="right" dir="rtl">בעודי שוקלת לעזוב את הבית. בין אם זה לחזור רק בסופי שבוע או לא לחזור בכלל... אני מסתכלת סביבי וחושבת, מה באמת שייך רק לי? דברים שקניתי בכסף שלי כשעבדתי או דברים שקיבלתי במתנה (לא מההורים) ופתאום אני קולט שרוב הדברים שיש ברשותי כיום, הם דברים שאני קניתי. בעיקר הדברים החיוניים לי, אלו שאני יכולה פשוט לארוז ולקחת. הספרים, השמלות, הנעליים, הקרמים, כלי הרחצה, אפילו חלק מהמצעים שלי!!! המפקדת מעודדת אותי לעזוב לפחות לבית החייל. לפחות לחזור רק בסופי שבוע. וזה מחזיר אותי לטירונות ולקורס כשהייתי חוזרת הביתה רק בימי שישי בצהריים. כשלכל שאר הבנות היו מחכים בבית בזרועות פרוסות. לי חיכה החדר שלי, בדיוק כמו שעזבתי אותו בראשון בבוקר פלוס לנקות את הבית. כי למה שההורים שלי ינקו לי את החדר כשאני שבוע לא בבית? בשביל מה? אבא שלי היה מחכה בשישי עד שהייתי חוזרת הביתה, מכינה את החדר שלי לשטיפה, שוטפת איתו את כל הבית (שלא הייתי בו שבוע!!!) ורק אז הייתי יכולה ללכת לישון. כשאני רוצה לקחת אוכל ביתי לבסיס, עכשיו כשאני עושה יומיות, אמא שלי תמיד שואלת: "מה, לא מאכילים אותכם שם?" כשאני חוזרת הבית</div>Wed, 11 Jun 2014 19:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14135365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14135365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14123843<div align="right" dir="rtl">יושבת לידי באוטובוס איזו פינגווינית מסריחה. שאלוהים ישמור איזה ריח יש לה, כאילו לא התקלחה חודש! אחותי, יש דבר כזה שנקרא דאורדורנט, שמעת עליו? עם טלפון משנות הפמפמפום שהצלצול שלו נשמע כמו הטלפון הקווי הזה משנות ה-60. החלטתי לעשות הפסקה מלהתעלל בה ולכתוב את הפוסט הזה. מיד בסיום הכתיבה אחזור לYoutube, אצפה בקליפים הכי פרוקטיביים שיש! מתאפקת שלא לשים לה פורנו מול הפרצוף. אבל היי, הקליפים של bianka מספיק קרובים. נסיעה של שעה. נראה אם אצליח לגרום לה לעבור מקום. תאחלו לי בהצלחה ;)</div>Wed, 28 May 2014 13:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14123843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14123843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14116947<div align="right" dir="rtl">שלום, נעים להכיר. צריכים בייביסיטר באזור ירושלים? באזור תל אביב אולי?? אני כאן! אני בת 19, סופר אחראית ועם המון ניסיון. בכל זאת, 3 שנים התנדבתי בגן ילדים. מצויינת עם ילדים בכל הגילאים כולל פעוטות ותינוקות. ליצירת קשר, שילחו הודעה למייל: aliann1994@walla.co.il</div>Wed, 21 May 2014 14:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14116947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14116947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14113688<div align="right" dir="rtl">"אני בטוחה שתתחתני לפניי" "אוליי, אבל לא בזמן הקרוב" "אוי נו בובה, בתכלס את כבר נשואה שיביא כבר את הטבעת" "חחח, לא נראה לי שזה יקרה בקרוב" זה הוא קטע משיחה שלי עם החברה הכי טובה שלי. קטע חוזר בשיחות שלנו למען האמת... זה לא קל אתם יודעים, לחיות בשני בתים. אני מקנאת בחברה שלי (לא זו מהשיחה הנ"ל), היא מאורסת כבר למרות שהחתונה לא תהיה בקרוב כנראה, היא חיה איתו בדירה משלהם (כלומר בבעלות ההורים שלו, אבל הם חיים לבד כזה).. והיא בת 18. אני עוד מעט כבר בת 20, ביחסים מצויינים עם ההורים שלו, שבאים לארץ מדי פעם... חצי חיה אצלו. ועדיין כבולה לבית הוריי. אנחנו מתווכחים כמו זוג נשוי, ואוהבים מאוד. אבל גם צעירים, חדורי שאיפות ומטרות. אני לא יודעת למה אני רוצה את המסמך הבנאלי הזה, אבל אני רוצה.</div>Sat, 17 May 2014 12:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14113688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14113688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14096585<div align="right" dir="rtl">עוד שבוע הוא חוזר, והכל ייגמר. כל הלחץ והגעגועים מהחודש האחרון. כל החרמנות שלא באה על סיפוקה... אני כל כך מתגעגעת. 25 וחמישה ימים בלעדיו. אבל תכף זה נגמר! עוד 6 ימים הוא חוזר.</div>Fri, 25 Apr 2014 12:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרח קטן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=830181&blogcode=14096585http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=830181&blog=14096585