בפעם האחרונה שנפגשנו הייתי צריכה ללכת באמצע הלילה, ולשנינו היה ברור שזה לא היה מספיק..
רק התחלנו לגלות כמה התאמה יש בינינו בכל מה שנוגע לסקס, והנה עברה לה חצי שנה מבלי שקיבלנו הזדמנות להיפגש שוב.
וזה לא שלא ניסינו.. במשך החודשים שלא נפגשנו גלשנו לא מעט לשיחות על מה שיקרה בפעם הבאה שניפגש,
ולמרות שההתאמה שהמשכנו לגלות רק גרמה לנו לרצות להיפגש שוב יותר, הגורל כאילו לא רצה לאפשר לנו להנות מלילה אחד יחד, או אפילו מכמה שעות.
הלימודים, המשמרות, המגורים בדירה עם אחותו וכל הדברים שמסביב.. כאילו באופן כרוני כשלי היה חלון פנוי הוא היה עסוק, ולהיפך.
"שישי הבא אחותי טסה ואני לא עובד"
ביום חמישי סיימתי את המבחן באנטומיה (בהצלחה? אדע רק עוד כמה ימים), והמבחן הבא רק ביום שלישי. יש זמן.. הזדמנות מושלמת.
הסתבר שהיא טסה רק למשהו כמו 12 שעות, ויוצאת מהבית בחמישי בסביבות 2-3.
חמישי בצהריים-
"אני היום עובד לילה, חוזר בבוקר ואחכה לך פה" ... "15 שעות ואת שלי"
חמישי אחה"צ, הקלטה.. יש אופציה שאסיים בסביבות 00:20 ואהיה בבית בסביבות 1:00, תצטרכי לקחת אוטובוס אחרון..
בהמשך, הודעה- "היום תביאי אותו, אני רוצה לראות אותך עושה את זה. אני רוצה להכניס לך אצבע כשאת עושה את זה".
כלכך מביך אותי כשמסתכלים עליי ככה, אבל איתו איכשהו זה שונה.. אולי כי אנחנו מכירים כבר שנים.
"הלילה אני אהפוך אותך לזונה טובה שלי".
חמישי בלילה, אמצע הלילה ואני עוד עירנית לגמרי, אחרי מקלחת טובה וחדר הפוך מחליטה סופסוף מה ללבוש. לא שזה משנה.
הבטחתי שמלה או חצאית, בלי תחתונים, עקבים ומעיל גדול וחם.
תה בכוס תרמית, קצת איפור, בגדים להחלפה בתיק, אוזניות ויצאתי לאוטובוס האחרון. בדיוק בזמן.
פאקינג קר בחוץ, אבל למי אכפת. כבר 23:40, עוד שעה וחצי הוא שלי.
מתכתבים בזמן שאני בדרך..
"זהו יצאנו, לוקחים מישהו מהעבודה קודם לבת-ים ואז הביתה"
"מעולה, אני כבר ב***, יש עוד כמה תחנות"
"סבבה. אבל אני קודם מתקלח"
"חח אל תאיים עליי"
"אחותי חוזרת באיזה אחת וחצי-שתיים ואז ישר מתארגנת ונוסעת... עד אז בשקט"
"אני אשתדל. מאוד."
"תמיד אפשר לסתום לך את הפה במשהו"
אני כבר מזהה את הכניסה לבניין, אמנם עבר זמן אבל הייתי כאן..
מחכה לו שיגיע.. עוברות כמה דקות והלב שלי כבר דופק בהתרגשות.
הוא מגיע בהליכה מהירה, עם התיק והמדים והזיפים ואני בקושי מספיקה לחייך אליו לפני שהוא מנשק אותי וכמעט מדביק אותי לקיר..
בקושי נכנסנו לחדר כשהוא העיף אותי על המיטה, עוד עם המעיל והצעיף והנעליים עליי... מקלחת עאלק.
הוא משאיר אותי מתנשפת והולך להתקלח.
אני מנצלת את הזמן להתפשט ולהיכנס למיטה לדקה או שתיים של מנוחה, נדהמת מכמה שאני מרגישה בנוח כאן.
הוא חוזר והלילה ממשיך עד שאחותו נכנסת בדלת בזמן שהוא מעליי.
שנינו נבהלים, הוא יודע כמה קשה לי להיות בשקט, במיוחד איתו..
הוא מכסה לי את הפה וממשיך בזמן שהוא מסתכל על הפנים שלי מתעוותים במאמץ לא להוציא אף צליל,
והסיטואציה רק גורמת לגוף שלי להגיב יותר בקיצוניות לחמצן שנשאר בו להיות מנוצל בקצב מואץ אפילו יותר מקודם.
אני לא מצליחה להשתחרר מהאחיזה שלו ונופלת לאורגזמה בלתי נגמרת מלווה ברעידות והתנשפויות שכבר נהיה מאוד קשה להשתיק..
מאוחר יותר בלילה אני מניחה עליו את הראש, חצי מעולפת,
מעבירה אצבעות לאורך הגוף המדהים שלו ונזכרת תוך כדי בכל החומר שדחסתי בימים האחרונים באנטומיה,
תוהה כמה היה פשוט יותר ללמוד שרירים ועצמות במקום מתמונות ומצגות, על גוף כלכך.. משורטט.
אחרי כל "סיבוב" שנגמר אני נשכבת לידו שוב, חושבת כמה הייתי שמחה אם המפגש הזה לא היה נגמר כלכך מהר..
איך נתתי לעצמי לחכות לזה כלכך הרבה זמן..?
אפשר לומר שריק הוא האיזון המושלם בשבילי,
בין בדסמ שהפך להיות קצת טו-מאץ' בשבילי, לבין סקס אנמי וחסר תשוקה..
והכי אני אוהבת.. שאני יכולה לנשק, ולחבק וללטף ושהיחס בינינו הוא אינטימי,
מבלי שאחד מאיתנו דואג לגבי כוונותיו של השני בתוך הקשר הפשוט הזה.
אם יש דרך טובה יותר לחיות את הרגע.. אני לא יודעת מהי.
ג'ו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni