http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945Learning How to FlyheCopyright 2026 Just Roni. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/45/99/82/829945/misc/28796528.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14983759<div align="right" dir="rtl">אז חזרתי לדרום, עברנו לגור ביחידה אצל ההורים, השקענו כמה פרוטות בשיפוץ, מצאנו עבודות, והתחלנו את חיינו המשותפים. כמה חודשים לאחר מכן היתה החתונה, קטנה וקסומה, מלאת התרגשות, אהבה ושמחה. מיד לאחר מכן הפסקתי לקחת הורמונים למניעת הריון, ומאז מרגישה ש"חזרתי לעצמי". אותה רוני המשוגעת, החרמנית, המתרגשת, מלאת החיים.. התגעגעתי אליה. חשבתי שהיא התבגרה, התעצבה, ומסתבר שהיא פשוט הושתקה. אז נכון, יש לי פחות אנרגיות משהיו לי לפני כמה שנים, אבל בפנים אני מרגישה כמו בת 16 מאוהבת חרמנית וחסרת מעצורים. יש פה פאנץ', נושא לדיון, אבל אשמור אותו לפוסט הבא. בינתיים רק אומר שאף פעם לא דמיינתי שחיי יהיו כל כך מלאים באהבה ומשפחתיות, שאפגוש אי פעם גבר שיאהב אותי כל כך שזה שורף, ואני מברכת יום אחר יום על שזכיתי בפרס הכי גדול שאדם יכול לבקש לעצמו. רוני. </div>Thu, 21 Feb 2019 08:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14983759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14983759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14957227<div align="right" dir="rtl">קוראים לי רוני, פעם קראו לי חן. תמיד הייתי קצת oblivious, אבל תמיד ילדה שמחה, וטובת לב. כשהייתיק קטנה אמא הקריאה לי סיפורים לפני השינה, ותמיד סיפרה על איך הטוב תמיד מנצח את הרע, האור את החושך, האהבה את השנאה. ואז גדלתי, וגיליתי שהעולם קצת אחר, אבל איפשהו בלב תמיד המשכתי להאמין. יצאתי לחקור את העולם ואת עצמי, בפנימייה, בצבא, במערכות יחסים ובמגורים מחוץ לבית הוריי. נפגעתי בלי סוף, נחבטתי מכל הכיוונים, החיים והאנשים שבתוכם גלגלו אותי מהמדרגות בכל הכוח, ללא רחמים. "למה?", תמיד חשבתי לעצמי. למה אף אחד לא רואה את הכאב? בכל פעם שנפגעתי הרגשתי שחתיכה קטנה ממני אבדה לנצח, ובכל זאת, האמנתי. המשכתי לקום, לנסות שוב ולתת את כולי, ככל שליבי איפשר לי. היו נקודות שבהן חשבתי, אולי באמת לעולם לא אמצא את מקומי בעולם? אולי אני שונה מדי מכולם? אולי אין אף אחד שדומה לי מספיק בשביל לראות אותי באמת? ואז, הוא הגיע (סליחה על הקורניות המגעילה). גבר. פמיניסט, עוטף, מלא ברגש וחמלה, מעצים, מלא כבוד, הערכה והערצה. מסוג הגברים האלה שאף בחורה כמוני לא האמינה שאי-פעם היו קיימים כמותם, ואם איכ</div>Mon, 25 Jun 2018 12:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14957227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14957227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14925237<div align="right" dir="rtl">אולי אלה ההורמונים של המדבקה השלישית מדברים במקומי, אבל השבוע אני בתחושה מתמדת של אכזבה מעצמי. חזרתי לגור עם ההורים לתקופת חופשת הקיץ כדי לעבוד כאן בדרום. כבר עשיתי זאת כמה פעמים בעבר, ולמרות שלאף אחד לא קל לחיות עם ההורים, היו לי לא מעט זמנים טובים איתם. אמא ואני היינו נוסעות יחד כל בוקר לעבודה וחוזרות יחד אחר הצהריים, וברוב הימים את השעות שלאחר מכן ביליתי איתה בבית, בעיקר בסלון, בצפייה בטלוויזיה וקשקושים. השנה זה לא קרה. מאז הפרידה מניקי מצאתי את עצמי מעשנת יותר ויותר. שכנעתי את עצמי שאני זקוקה לזה, זה עוזר לכאבים וגם מרגיע לפעמים את הנפש, וזה אפילו היה חלק ממה שחיבר ביני לבין סבסטיאן. כשחזרתי לגור עם ההורים היתה לי כבר אספקה שוטפת בחינם, ובלי לשים לב ישבתי לי מדי ערב במרפסת ועישנתי. בהתחלה, לא הבנתי מה אמא רוצה ממני. היא כל הזמן כעסה שאני יושבת בחוץ במקום איתה, וניסיתי להסביר שפשוט במרפסת נעים לי יותר, אבל זה היה שקר שסיפרתי לשתינו. אמנם נעים במרפסת ביחס למזגן המקפיא בבית, אבל זו לא היתה הסיבה שנשארתי בחוץ. בכל יום אמרתי לעצמי, היום אכנס לשבת איתה בסלון, ובכ</div>Mon, 16 Oct 2017 13:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14925237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14925237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14916479<div align="right" dir="rtl">זמן קצר לאחר ההפלה חזרתי לגור אצל הוריי למשך חופשת הקיץ ולעבוד באזור. היתה מנהלת חינוך באחד הקיבוצים שהבת שלה למדה אצלי בגן לפני כמה שנים, לפני שהפכה למנהלת החינוך ומעט לפני שהתחלתי את התואר. היא זכרה אותי. היא השיגה את מספר הטלפון שלי וחיזרה אחריי עד שהסכמתי לבוא לעבוד. בהתחלה הסכמנו על שכר 28 לשעה, ואיכשהו זה הועלה ל32 (לא התמקחתי). נחמד לעבוד בעבודה שבה מרוצים ממך ומעריכים את המאמצים והכישורים שלך. ניהלתי קייטנה לילדים בכיתות א'-ד' יחד עם מדריך נוסף, וביום שישי האחרון חגגנו מסיבת סיום. קיבלתי ברכות, מתנות, חיבוקים, תודות.. זה היה פשוט נפלא. זמן קצר לאחר ההפלה נפל לי האסימון על סבסטיאן. ישבתי עם עצמי וחשבתי על כל התכונות שהספקתי להכיר בו, ופתאום הבנתי שלא הכרתי ולו תכונה אחת שלילית. מעבר לזה, הבנתי שהתכונות החיוביות שבו כל כך טובות, שאני רוצה להשאיר את האדם הזה קרוב אליי ככל האפשר. הוא הדהים אותי בכל תחום אפשרי.. ברצינות שלו בעבודה, בכוח הרצון שלו, בכמה שהוא מחושב עם כסף ועם בני אדם, בשקט הפנימי שלו שמפעפע לתוך כל מי שנמצא סביבו, באיך שהוא לא נותן לעבר</div>Mon, 28 Aug 2017 10:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14916479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14916479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14902015<div align="right" dir="rtl">אז היה איזה לילה עם סבסטיאן, סקס מטורף עד כדי כך שהקונדום נקרע. למה לקחת פוסטינור שיקרע לי את הרחם לגזרים? חשבתי לעצמי. מה הסיכויים שכבר יקרה משהו? חשבתי לעצמי. מסתבר שדי גבוהים. חברה טובה מהלימודים לחצה שאעשה בדיקה ולא אחכה יותר, וברגע שעשעתי וגיליתי בוודאות, עשיתי הכל בזריזות ככל האפשר- תור לרופא נשים, בדיקות דם, קביעת תור לוועדה להפסקת הריון. סיפרתי לו, סיפרתי לאמא, סיפרתי לעוד חברה.. מסתבר שהוא בחור די הגון. לא רק שנשאר רגוע, גם הציע לשלם על הכל ולעזור בכל מה שצריך. "אם אתה רוצה שאבוא איתך אני אבוא, אם את רוצה שאתרחק אתרחק.." הוא גם לא הפסיק להיפגש איתי, לא הפסיק לשכב איתי ולא חשב לרגע שאני פחות יפה או סקסית, ואפילו התבדח איתי על הנושא ואיפשר לי לקחת את זה קצת יותר בקלות. חוץ מהתסמינים הגופניים- בחילות נוראיות בכל שעות היום והרגשה כללית מאוד לא טובה, אני ממש בסדר. אני לא מרגישה כמו רוצחת, ולא מתחרטת על ההחלטה. אני רוצה ילדים, אבל לא ככה. זה יבוא, בזמן הנכון, עם הגבר הנכון. ובינתיים, קיבלתי כדורים נגד בחילות מהרופא, וביום שני יש לי ועדה, ואז ההזיה</div>Sun, 18 Jun 2017 09:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14902015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14902015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14896288<div align="right" dir="rtl">הכרנו בטינדר. יש לי נטייה להעביר ימינה רק את החתיכים במיוחד, הרי מה יש לי להפסיד? זה לא שחסר לי סקס, אז מקסימום תצא לי מזה חוויה חדשה ומעניינת. הבהרתי מה אני מחפשת, הוא לא ממש אבל עשה רושם שהוא זורם. דיברנו קצת בוואטסאפ ונראה שיש בינינו התאמה יחסית. הוא פחד שכשניפגש הוא יגלה שאולי אני לא נראית כמו בתמונות, אז הבטחתי לו שקודם נשב קצת בחוץ, בלי לחץ, ואם יתאים לו אז נוכל לעלות אליי. ביום ראשון בערב הייתי אמורה לפגוש בחור אמריקאי, כריס, US Marine. נסעתי עד אליו למלון, ומשום מה בלעה אותו האדמה. בחיים לא הבריזו לי. בחיים. הרגשתי כל כך רע שרציתי רק לחזור הביתה ולהיות לבד. ואז סבסטיאן שלח הודעה. הוא הציע עוד קודם לבוא באותו ערב, אבל תירצתי שיש לי עבודה לעשות, כדי שאוכל לפגוש את כריס שאמור לעזוב את הארץ בדיוק מחר (24 לחודש). דיברנו קצת בהודעות והוא הציע להתקשר, כך יצא שבשעה תשע בלילה הוא ליווה אותי חלק מהדרך הביתה בשיחה נחמדה, ואני ליוויתי אותו בנהיגה בחזרה אל מגרש המשאיות, שם מחכה הרכב שלו. אמרתי לו שאני חוזרת מהספרייה, ושדווקא זורם לי שהוא יבוא אם לא מאוחר לו. הוא רצה</div>Tue, 23 May 2017 13:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14896288http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14896288http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14895286<div align="right" dir="rtl">כי תמיד היית שם בשבילי. גם כשהייתי עם ניקי ולא יכלת לסבול את איך שהוא התייחס אלי, גם בתקופות שבהן עברת קשיים ואני הייתי פחות זמינה אליך, גם כשאהבת אותי ואני חשבתי שאני לא אוהבת אותך.. אף פעם לא ויתרת עליי. כי אתה רואה ומעריץ את כל התכונות שאני הכי אוהבת בעצמי, וגם את אלה שלא. כי אתה חושב שאני האישה הכי יפה והכי סקסית בעולם. כי יש לנו שיחות שאף אחד אחר בעולם לא יכול להבין, ומרוב שאנחנו מבינים אחד את שני לפעמים אני מרגישה שיש דברים שאני אפילו לא צריכה להגיד. כי גדלת במשפחה דפוקה מכל הבחינות, ובכל זאת יצא ממך אדם הגון, כנה, מלא באהבה ונתינה. כי יש לי כל כך הרבה מה להעריץ בך.. המוזיקליות המטורפת שלך (ע"ע סרטון בסוף הפוסט), חוש ההומור שלך שיכול לגרום לי להתפוצץ מצחוק ובו זמנית לבכות מבפנים, טוב הלב שלך, האינטיליגנציה הרגשית המדהימה שלך, היכולת שלך להכיל כל כך הרבה ממני ומהאנשים שחשובים לך, וכל כך הרבה תכונות אחרות שלך שאין לי את היכולת הפיזית לפרט כאן.. כי עוד לפני שהבטחת לאהוב אותי לנצח, ראיתי את המילים האלה משתקפות מבעד לעיניים שלך בכל פעם שהסתכלת אליי. </div>Thu, 18 May 2017 12:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14895286http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14895286http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14894426<div align="right" dir="rtl">אנחנו מכירים עוד מימיי הפנימיה. שנאנו אחד את השני. מזרחי שחום מקרית מלאכי ומשתכנזת מהדרום עם עיניים ירוקות. תמיד הוא היה נער מופרע כזה. מעשן, שותה, עושה רעש בלי הפסקה עם החבר'ה. כל שבועיים בהסעה לדרום, היינו יושבים קדימה, כל הילדים הטובים, והוא הרעשן מאחורה עם החברים, לא מפסיק להפריע. יום אחד צעקתי עליו שיסתום כבר, ומאז הוא היה קצת יותר בשקט, אבל נראה לי ששנא אותי אפילו יותר. הוא היה בשכבה של אחותי, שנתיים מתחתיי, אבל כבר אז היה בגודל של בניין. תמיד התלבש כמו כל הערסים המזרחים, החל בנעלי הפומה ועד לעגיל הנוצץ באוזן. כמה שנאתי אותו. באחד הקייצים אחותי הזמינה את כל השכבה שלה לחגוג את סיום השנה אצלנו בבית. הבית די גדול, יש מקום לכולם וגם ככה המטרה היא להישאר ערים כל הלילה. הייתי בת 17 או 18, הפרא היה בן 15 ונראה כבן 20 לפחות. גבוה, רחב, שרירי, זיפים על הפנים, ביטחון עד השמיים. באותו לילה החלטתי שאני חייבת לברר מה הסיפור של הבחור הזה. הוא הגיע ללמוד בפנימיה בעלת שם, מאלה שבוחרות את התלמידים שלהן בקפידה, אז איך יכול להיות שהוא מתנהג כמו כזה דביל? לא זו</div>Mon, 15 May 2017 20:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14894426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14894426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14894107<div align="right" dir="rtl">הוא אוהב שאני באה לבושה יפה. נעלי עקב, בגדים יוקרתיים, ציפורניים מסודרות, איפור מושלם.. מסובבת ראשים. נראית כמו מיליון דולר, הוא אומר לי. הוא אוהב את זה שאני בחורה עצמאית, אינטלקטואלית, בטוחה בעצמי. הוא אוהב להשפיל אותי ככה. להזכיר לי שעם כל הלוק המושלם והאינטיליגנציה הגבוהה, אני בסך הכל הכלבה הקטנה שלו שעושה כל מה שהוא רוצה. בסך הכל חרמנית קטנה שרוצה שישפילו אותה ויתייחסו אליה כמו כל הדברים שהיא לא בחיים האמיתיים שלה. כשנפגשנו לראשונה לפני שנתיים, חשבתי על עצמי שאני פסיכית. נפגשת עם בחור שאני לא מכירה, נכנסת לרכב שלו עם כיסוי עיניים, מתמסרת לרגע שאין לי מושג לאן הוא יוביל אותי. כיסוי העיניים היה המגן שלי, הכנפיים שלי.. הוא איפשר לי לעשות דברים שלא הייתי מסוגלת לעשות בלעדיו. הוא לא אכזב אותי באותו לילה, והמשכנו להיפגש עם אותו כיסוי עיניים, עד שהדברים בינינו התקלקלו. הוא רצה יותר, אני לא הייתי מסוגלת. כשהייתי עם ניקי, הוא רצה שאנתק קשר. הוא חשב שזה לא הגיוני שאשמור על קשר עם ידיד ששכבתי איתו. זו היתה אחת הסיבות לכך שבסופו של דבר הבנתי שאנחנו לא מתאימים. הוא אף פ</div>Sun, 14 May 2017 12:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14894107http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14894107http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14893488<div align="right" dir="rtl">אני לא נגעלת מדם. לא נגעלת גם מקרביים או פצעי לחץ או רקמה נקרוטית מסריחה. זה לא נעים לפעמים, אבל בחיים לא תשמעו אותי אומרת איכס או תראו אותי מעוותת פרצוף. לפעמים כשאני רואה איזו פציעה שנראית כואבת במיוחד עוברת בי מין צמרמורת כאב קלה, אבל מעבר לזה לרוב אני לא מתחברת לכאב של אחרים. אני מסוגלת להתחבר לרגש של אנשים, אבל לא להגיב בצורה המתאימה. מרגיש לי מזויף, להגיד את כל אותם הדברים שאנשים תמיד אומרים כשלמישהו אחר קשה וכואב. מצד שני, אין לי משהו טוב יותר להגיד מאותם דברים. אז אני פשוט שותקת, או מגיבה במגע מנחם אם זה מתאים. קשה לי להבין מטופלים שלא רוצים לדעת על המחלות שלהם. קשה לי להבין אנשים שלא רוצים להסתכל כשמכניסים להם מחט לווריד. אבל הכי קשה לי זה להבין מתי אני מדברת על דברים שרוב האנשים נגעלים לשמוע. אין לי את המעצור הזה, כי שום דבר לא מגעיל אותי כשמדברים על רפואה. כמו ששום דבר לא מרתיע אותי כשמדברים על התנהגות של בני אדם, אם מדובר במיניות או אלימות או כל נושא אחר. אני לא יודעת אם זה בגלל ששום דבר לא מפתיע אותי כבר, או בגלל שפשוט חסר בי איזה חלק של אכפתיות. אני מנ</div>Thu, 11 May 2017 14:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Just Roni)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=829945&blogcode=14893488http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=829945&blog=14893488