who's your daddy?
אחרי תכנון מראש פגשתי את רן ביום שישי בקפה ארומה.
הסכמנו שנשב לערוך את עיצוב הבלוג החדש (והראשון! פרגון בבקשה) שלו בדרך שתבטא אותו בצורה מדויקת יותר.
הגעתי, בג'ינס כחול כהה וחולצה צהובה פתוחה לכל רוחב הצוואר והכתפיים, ובנעלי בובה כחולות שיער אסוף.
הצטערתי שלא הספקתי להתקלח באותו בוקר למרות שהתקלחתי בערב שלפני,
ושלא הספקתי להחליף בגדים אחרי העבודה כי מיהרתי כלכך להספיק את האוטובוס האחרון למרכז.
התחבקנו וכרגיל הידיים הארוכות והחזקות שלו המיסו אותי במקום.
הוא הזמין לי את המשקה שהוא היחיד שיודע שאני אוהבת כלכך,
התיישבנו, פטפטנו קצת ועברנו על תמונות שהוא הביא איתו כאופציות לבלוג.
כל תמונה צבטה בי כמו בפינצטה קטנה ומעצבנת,
בחורות רזות, מקועקעות, חלקן שזופות כמו כוכבות פורנו וחלקן לבנות כמו suicide girls,
כולן מושלמות, כל אחת בדרכה שלה, כמו שתמיד רציתי להיות בשבילו כשהייתי שלו.
בזמן שעבדתי על עריכה פשוטה של כמה תמונות הוא ניסה ללחוש לי קצת באוזן.
לא יכלתי לתת לזה לקרות, לא הסכמתי לעצמי לתת לזה לקרות, וכמעט והתחננתי שיפסיק.
"יאללה, בואי נלך מפה", הוא אמר לי,
אחרי שהספיק להניח יד על הירך שלי בתמימות,
אחרי שזיהה את המבטים שלי שרק הוא מכיר.
זה הסוף שלי, חשבתי לעצמי.
אספתי את התיקים ויצאנו כשאני עדיין תוהה לאן לעזאזל הוא מתכוון לקחת אותי כבר.
הרי אליו הביתה אין סיכוי, גם אם ההורים שלו לא היו בבית. יותר מדי זכרונות.
הלכנו לכיוון הרחוב שלו כשאני לא מפסיקה לשאול ולנדנד,
עד שרגע לפני מעבר חציה הוא הסתובב אלי, תפס אותי חזק וקירב את האוזן שלי לפה שלו
"את יודעת טוב מאוד מה הולך לקרות, ואת יודעת שאת רוצה את זה, אז תהיי ילדה טובה ותשתקי".
חייכתי לעצמי מבפנים, ושתקתי.
הלכתי אחריו והוא הוביל אותי לאוטו והסיע אותנו בכביש שאני לא מכירה, וחנה לצד הכביש, בחושך, מאחורי איזו משאית.
כל תא בגוף שלי התגעגע למגע שלו, ומהרגע שבו התנשקנו החלטתי שאני מתמסרת לרגע הזה, ואליו, לחלוטין.
ידעתי בדיוק מה הוא רוצה ונתתי לו את זה, נתתי לו הכל ונמסתי לתוכו כמו שמעולם לא נמסתי בידיו של אף גבר לפניו או אחריו,
שם, בתוך האוטו, באמצע כביש ובלי שום רצון להסתכל מהחלון ולבדוק אם מישהו רואה.
ידעתי.
ידעתי שזה יהיה הסוף שלי.
(אבל בעצם, למה אני מלאה אתכם כלכך, כשהוא כתב את זה כלכך הרבה יותר טוב ממני?)
איזבלה וקיטי
את איזבלה הכרתי לפני כמה שבועות.
זה היה בפעם השניה שביקרתי את ג'ק, לאחר שהציע לצרף אותה.
הוא אמר שהוא כמעט בטוח שתהיה בינינו כימיה טובה,
ולאחר היכרות טלפונית ומצלמתית קצרה התברר שהוא צדק לגמרי.
כשנודע לי שאיזבלה מתכוונת ללבוש מעיל ונעליים בלבד לפגישתנו הראשונה,
החלטתי להכין הפתעה קטנה משל עצמי ולבשתי שמלה קצרצרה בצבע כחול כהה עם רוכסן מקדימה.
כן כן, קראתם נכון. רוכסן מקדימה, לכל אורך השמלה, מלמעלה ועד למטה, כך שהיא נפתחת כמעט כמו ג'קט.
ג'ק ואיזבלה חנו קצת לפני הבית שלי,
וכשהגעתי אליהם בשמלה המיוחדת ובסנדלי עקב שחורים, גבוהים ומנצנצים הם יצאו לברך אותי בבואי.
איזבלה נישקה אותי ישר, כמו שביקשתי מג'ק לבקש ממנה. שוב, כדי לשבור את המתח.
ישבנו שתינו במושב האחורי והנסיעה לביתו של ג'ק, שארכה מעל שעה, הרגישה לשתינו כמו עשר דקות,
כשלאחריה נשארו חלונות האוטו מלאי אדים, והפנים של שתינו הפכו ורודות מסיפוק.
(וזו באמת רק הצצה קטנה לאותו סוף שבוע מדהים..)
את קיטי לא הכרתי לפני סוף השבוע האחרון,
חוץ מכמה מחמאות ששמעתי את ג'ק נותן עליה כמה וכמה פעמים.
הוא סיפר שהיא בחורה פוטוגנית בטירוף, עם אישיות שמחה וכיפית שסוחפת אנשים באופן קבוע.
הייתי בטוחה שכשאפגוש בה אקנא, אחרי הכל, לפני שקיבלתי את עצמי כמו שאני רציתי לפעמים להיות מישהי כמוה.
קיטי אספה את איזבלה ושתיהן הגיעו יחד,
אחרי שכבר הספקתי להיפרד מרן לשלום לאחר שהוריד אותי אצל ג'ק,
לעבור סשן "קצרצר ובסיסי" (לדברי ג'ק) שבו הוא קשר את הידיים שלי מהמוט שמעל הדלת ושיחק בי עם גלגל סימון כלשהו,
להתקלח מקלחת ארוכה ומספקת, להצטנף ולנמנם לי בטרנינג הגדול של ג'ק אצלו במיטה,
ולאכול איתו ארוחת ערב שבסופו של דבר מרוב רעב התייאשנו מלהכין והזמנו דרך האינטרנט.
קיטי באמת היתה סוחפת ומגניבה, ושמחתי לגלות שאנחנו בראש דומה בנוגע למוזיקה.
ישבנו כולנו בסלון עם בקבוק ויסקי, צחקנו קצת, והתחלנו להתארגן ליציאה.
קיטי לבשה שמלה שחורה צמודה וקצרה שהחמיאה לגוף העגול שלה,
איזבלה לבשה שמלה מנומרת שנצמדה לחזה השופע שלה בדיוק בצורה הנכונה,
ואני לבשתי שמלה שחורה עם שרוולים ארוכים שהיתה שקופה בדיוק במידה המתגרה שרציתי,
חוטיני תחרה שחור, ומגפיים שחורים עם עקב 11ס"מ (מדדנו!) שמגיעים כמעט עד הברך שקניתי מוקדם יותר באותו יום.
הזכרתי לג'ק שאני רוצה את הרצועה שביקשתי אחרי הפעם הקודמת שביקרנו בדאנג'ן.
הוא ענד את הקולר שלי (שלו) על הצוואר שלי וחיבר אליו חבל שחור ארוך, שהגיע כמעט באופן טבעי ישירות לידיים של קיטי.
באותו רגע שקיבלה את החבל קיטי ניצלה את ההזדמנות ומשכה אותי אליה בחיוך לנשיקה שנדמה כאילו חיכתה לה זמן מה.
כשהגענו למועדון ג'ק השאיר אותנו לבד לכמה דקות כדי להחנות את הרכב,
ובקושי הספקנו לדבר כשכבר קיבלנו מבטים והערות התפעלות מכל הכיוונים בזמן שאנחנו משתעשעות אחת עם השניה.
מהרגע שנכנסנו, נדמה היה לי שכל מה שאנשים שמו לב אליו כשעברנו לידם הוא החבל שקשור לי לצוואר,
והעובדה שהוא נמצא בידיים של בחורה בלונדינית, גבוהה ומרשימה כמו קיטי.
קיטי לא עזבה את החבל לרגע, ואף אחד לא העז לפנות אלי בכלל.
כל מי שאיכשהו חשב שזה בסדר, פנה ישירות לקיטי. עד עכשיו אין לי מושג מה אף אחד מהם אמר לה.
בשלב מסוים קיטי הציעה לי שניכנס לרקוד בתוך הכלוב, משהו שבחיים לא הייתי מעזה לעשות לבד.
הסכמתי. עלינו יחד על הבמה כשהיא ממשיכה להוביל אותי בחבל, נכנסנו וסגרנו את הכלוב.
כנראה שיש לי ממש קטע עם תשומת לב או משהו כזה, כי לא יכלתי להפסיק לשתות את המבטים שהופנו אלינו.
נתתי לעצמי להשתחרר, להשתמש בסורגים בזמן שאני רוקדת, לפתוח כפתור בשמלה כך שפטמה אחת שלי כמעט מבצבצת החוצה,
להרים מעט את שולי השמלה ולהראות את פס החוטיני השחור על המותניים שלי, לרדת למטה ברגליים פשוקות ולעלות חזרה בישבן מורם בצמוד לסורגים..
בחלק מהזמן קיטי ואיזבלה התחלפו, כך שזכיתי לרקוד עם שתיהן.
כשחזרנו הביתה הלילה המשיך והתארך,
עד שבשלב כלשהו התעייפנו כלכך שהלכנו לישון ארבעתנו, מעולפים כמעט.
בבוקר המשכנו כמעט מאיפה שהפסקנו,
אחרי זה שתינו יחד קפה וקיטי עזבה אותנו מוקדם ונסעה הביתה.
ראינו שני סרטים וחזרנו למיטה לסיום מושחת שכלל חדירות כפולות למיניהן, וכו' וכו'.
( לא, אני לא מתכוונת לפרט. תפעילו את הדמיון שלכם קצת ! )
התקלחנו, הכנתי לנו ארוחת ערב פשוטה ובלתי-מושקעת (אך טעימה, לעניות דעתי),
וג'ק הסיע את שתינו לתחנה המרכזית בתל אביב כדי שנוכל לקחת אוטובוסים הביתה.
וכל הדרך הביתה עם המוזיקה באוזניות, עפים לי זכרונות מול העיניים,
של רן ואני בתוך האוטו,
של החיוך המדהים של קיטי,
של הידיים החזקות של ג'ק,
של הלשון המתוקה של איזבלה,
של הכלוב על הבמה של הדאנג'ן..
פאק, איזה סוף שבוע.
ולחשוב שמחר אני חוזרת לעבודה וללימודים לפסיכומטרי..
ג'ואי.
שרוטה במוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni