יש לי הרבה חצי דברים בראש. אבל אחד הדברים שהכי זכורים לי מהשיחה שלי עם ס', היא האמירה שלה שזה רק כי אני מתרכז בה, רק כי אני מתמקד בה שאני מתגעגע אליה כל כך. היא אמרה, שאני צריך לפזר את הרומנטיקה שלי יותר, למצוא לי בנות להתעסק איתן. שכשזה יקרה, הכל יהיה בסדר.

אני לא יודע עד כמה זה עזר, אבל הסברתי לה שהרומנטיקה שלי לא קשורה לפיזור שלה. כי אני מפזר אותה, כי אני מדבר עם בנות, כי אני מתעניין בכל דבר שזז שיכול לפחות קצת, רק קצת, להשכיח אותה ממני. כי לדבר עם בנות איך שאני מדבר, להשיג מה שאני רוצה זה לא קשה. אבל לדבר על רומנטיקה ולפזר משפטים יפים לבנות זה קל, אבל זה לא אמיתי. אין שם שום תחושה כנה. להחמיא לזאת, לנשק להיא את היד, לחבק את ההיא כאילו היא הנשמה האובדת שלי. זה ריק. ס' לא ידעה, ובצדק, שאני כן עושה את זה, כי כשאני מדבר עם ס' הכל מתפרץ. הכל מתפרץ כי זה חלק ממנה, חלק ממנה אצלי. המקום הזה של להחמיא, של לאהוב, של לקבל ולהכיל. "אתה בנאדם מאוד מכיל", ד' אמרה הרבה פעמים. אולי הבעיה שלי היא לא לקבל, אלא לתת ולעזוב.

בגלל שאני מכיר את עצמי אני מפחד על אחותי, ר', כי היא אומרת שהיא לא תמימה כמו שאני חושב שהיא, אבל זה שקר. כי היא לא יודעת מה אני באמת חושב. ולמען האמת, אני לא מפחד כי היא תמימה, אני מפחד כי יש אנשים כמוני בחוץ. כי אני יודע מה קורה שם. כי אני לא תמים, כי הייתי הצייד, הטורף והטרף. לעיתים אפילו בו זמנית.

אני מפחד מאנשים כמוני, כי יש לנו את היכולת הבלתי מוסברת הזאת לגרום לאנשים לעשות דברים גם אם הם לא באמת רוצים בכך. זאת הדרך, בדיעבד, שאיבדתי את הבתולים שלי, ו-ד' את שלה. ואז את כל הסיפור עם א' הראשונה.

אני יכול מאוד בקלות להעיד על עצמי שאני לא אוהב קהל בחלק מהמקרים, ויותר משני אנשים זה קהל. Two's company - Three's a crowd, לפי הפתגם הידוע. לדבר מול כמה אנשים על נושא נתון, בהרבה דברים, אין לי בעיה בכלל. תנו לי, הכו בי פילוסופיה, ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, פסיכולוגיה, עיצוב, תנו לי הכל. אני אוהב לדבר. אני אוהב לשכנע. כשנשאלתי מה ארצה לעשות בחיים ובהינתן למעלה ממאה אפשרויות, מבין האפשרויות שתמיד היו שם, והן יהיו הכיוון שלי בסופו של דבר, קפצה לעיניי האפשרות של פרזנטור, לוביסט, איש יחסי ציבור. עם ההנחייה של "לכו על מה שמדבר אליכם, בלי להתחשב בכלום." לא היה בכלל ספק. תנו לי לדבר, תנו לי להוכיח לכם שאתם טועים, או לחילופין ואף יותר טוב, תנו לי להוכיח לכם שאני צודק. כשנשאלתי למה, התשובה הייתה ברורה לי כשמש "ברגע שבו אתה מצליח לשכנע מישהו בדבר שאתה מדבר עליו, שמשהו יותר טוב, שמשהו נכון יותר, שאני צודק, אני מנצח.".

לפעמים ס' חסרה לי, ולפעמים פשוט חסר לי הרעיון הזה, של מישהי להחזיק, של מישהי ללטף. של מישהי שאני אדע איך הריח שלך מרגיש. של מישהי שתצמרר אותי עד עמקי נשמתי רק עם חיוך.

ניסח את זה יפה ממני ובאופן מדוייק להפליא הסופר המדהים חיים שפירא בספרו המרתק "על הדברים החשובים באמת", בפרק "הנסיך הקטן והדברים החשובים באמת":

"אכן, הנסיך הקטן מתחיל להבין את השיעור שמלמד אותו השועל. שימו לב למילה 'אילוף'. אילוף הוא תהליך שנשמשך זמן רב, ומבוסס על אימון וטקסים. השועל מסביר לנסיך הקטן שרק את מי שאילפת אתה מכיר היטב, רק מי שאילף אותך מכיר אותך היטב. הנסיך הקטן מתחיל סוף סוף להבין שהשושנה שלו היא אחת ויחידה בעולם.

...

השועל שולח את הנסיך הקטן לראות שוב את השושנים ומבטיח ללמדו סוד גדול כאשר יחזור. הנסיך הקטן חוזר לגם השושנים ומבין את כל מה שהשועל לימד אותו. הוא רואה שהשושנה שלו לא דומה בכלל לשושנים אחרות. הן יפות אך חסרות כל משמעות לגביו. הוא מבין שגם השושנה שלו כנראה חסרת משמעות בעבור אנשים אחרים, אלה שאינם מכירים אותה. ברם בעבור הנסיך הקטן היא אחת והיחידה. הוא השקה אותה, הגן עליה בעזרת פרגוד, כיסה אותה כל לילה בכיפת זכוכית, גירש את החרקים שרצו לפגוע בה, הקשיב לשיתוקתיה, הטה לבו לתלונותיה, התפעל מיופייה, כעס על ההתפארויות שלה, הכין לה ארוחות בוקר ונהנה מניחוחה.

"השושנה שלי חשובה לי יותר מכולכן יחד, מפני שהיא השושנה שלי."

...

לאהוב מישהי זה לאלף אותה ולתת לה לאלף אותך. זה הטקסים היומיומיים האלה של שתיית קפה בבוקר וקריאת ספרים יחדיו בערב, זה האמון שנבנה עם השנים. לאהוב מישהי זה לדעת מה נינוח השיער שלה בכל שעה משעות היום, ואיזה ריח יש לכרית שלה כאשר היא יוצאת לעבודה לפניך. זה לשרוק את אותה המנגינה אפילו כשנמצאים בחדרים שונים, זה לרצות לראות כל מקום בעולם גם דרך העיניים שלה, זה להבין שהיא האחת והיחידה בעולם בשבילך."

הוא מתאר פה משהו יפהפה שבני אדם התעלמו ממנו כל כך הרבה זמן, אבל אני טענתי במשך הרבה זמן שאני אוהב לאלף בני אדם. תמיד הסתכלו עליי מוזר כי הצורה של אילוף בני אדם מעלה קונוטציות שליליות כל כך, מסיבה לא ברורה. אבל למעשה, המאלף הוא שבוי.