http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863העננים חולפים בינות להרים, גולשים לעמק. המים אינם משמיעים קולם. זהו המושל בך. אתה רק אינך יודע זאת.heCopyright 2026 Seven Bells. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14395138<div align="right" dir="rtl">זה כמעט מצחיק, לעבוד היום בכתיבה אחרי שזה מה שעשיתי כל כך הרבה שנים, בלי לקבל על זה תמורה מלבד התגובות של הקוראים בישרא בלוג, הידיעה שיש אנשים שחשובים לי שקוראים, התקווה שיש אנשים שקוראים את זה ובאמת אכפת להם, אולי לא בדיוק תקווה. אני לא מנסה לשנות את העולם, מילים הן לא הדרך, לא היום. פעם זה היה אפשרי, היו עורכים עצומות וכנסים וזה היה עובד. פעם נאום יכל לחולל מהפכה. היום נהיינו שאננים, אפאטיים כמעט. קצת יותר אגוצנטריים וקצת פחות דואגים לכלל. קצת יותר כותבים פוסט בשבע וחצי בבוקר במקום לסיים את הקפה ולצאת עם הכלבים וללכת כשאתה בלחץ. מי יודע, אולי אני אפילו אחזור לפה באופן קבוע. אני בהחלט חושב על זה יותר משאני כותב על זה פה. כמעט שהתרגלתי בלעדייך, ישרא- בלוג. אבל אין ספק שהתגעגעתי.</div>Mon, 19 Oct 2015 07:24:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14395138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14395138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14240598<div align="right" dir="rtl">אני אכתוב כשתהיה לי האפשרות. יש לי רעיונות ומקום. היא אוהבת ומכילה. אני חדש לה, והיא חדשה לי. אנחנו הראשונים אחד של השניה, ושנינו ספלי תה שבורים. יש מקום אבוד שמצאנו אחד בשניה. יש משהו מרגש באינסוף.</div>Tue, 25 Nov 2014 20:24:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14240598http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14240598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14235209<div align="right" dir="rtl">עם הרבה זמן פנוי באיזור הפחות ידידותי שהוא בסיס שנמצא כ-3 דקות משכם, בזמן שהייתי אמור לאבטח את הבסיס מצאתי את עצמי עם הרבה זמן פנוי ומעט מידי מה לעשות איתו. כמובן שלהשלים הרבה קריאה שלא עשיתי הרבה זמן הייתה אופציה אבל היא לא הספיקה תמיד, או לפעמים פשוט נטו הרדימה אותי. אבל יותר מהכל, זה פינה לי זמן לכתיבה. כתיבה אמיתית ויצירתית כמו שלא כתבתי הרבה זמן (ויותר מזה, כתיבה אמיתית על דף עם עט, משהו שלא עשיתי המון זמן). אז חלק ממה שיצא היה קצת יותר פרטי משהתכוונתי וחלק ממה שיצא היה פריקה וחלק ממה שיצא זרקתי כי זה היה צריך להיכתב ושם נגמרה דרכו בעולם. אני אכתוב אותם אחד-אחד, לתת לכל אחד מהם את הכבוד הראוי לו בפוסט משלו. לא עוד לפוסטים המוניים עם מלא טקסטים שונים. זה מוריד מהערך שלהם ומנכר אותם, אין אינטימיות בריבוי טקסטים. הראשון הוא דווקא אחד בעברית, ואני מציין "דווקא" מתוך ההכרה בכך שרוב הדברים שאני כותב הם באנגלית וגם מהסיבה שבגללה הטקסט נכתב. לספר על מה הטקסט לקורא מוציא ממנו את הדימיון ועל כן לא אעשה זאת, אבל למתעניינים אשמח להגיד. קרה ומנוכרת, חמה ומרוחקת. כמעט, בערך, כל</div>Sun, 16 Nov 2014 12:00:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14235209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14235209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14198739<div align="right" dir="rtl">ראיתי את המצלמה היום. הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עליי. היה בינינו רגע. רגע חולף שטומן בחובו את האכזבה שלה ממני ואת האכזבה שלי כלפיה. ואז יצא לי לחשוב על זה עוד קצת. כמה זמן לא צילמתי? אבל באמת לצלם. לא לצלם משהו בטלפון ולקרוא לזה מגניב. לא לצלם, ככה סתם. באמת לצלם, עם כל הערכה הזאת שהשקעתי עליה 8,000 בקירוב ושעכשיו יושבת בתיק שלה ומחכה. כשהתחברתי לבלוג ראיתי את העיצוב שלו. הוא אפור וקר וקצת זקן אפילו. אבל אין לי את הכוח לשנות אותו. לא בא לי להתחיל לעצב את זה, לא בא לי להתחיל להיכנס לזה עכשיו. טוב לי עם הבינתיים. - החדשה. היא לא כמו ד'. קל לי הרבה יותר להתנהל מול ד'. גיליתי רק עכשיו שהיא טעות. שוב. זאת לא אשמתה. היא חדשה. היא לא יודעת. זה הכל חדש. היא חושבת שזאת מערכת יחסים. מעולם לא אמרתי אחרת או התנהגתי אחרת. אבל זאת טעות. אני לא צריך מערכת יחסים. אני צריך הסחות דעת. אני צריך ס'. אז אני אסתפק בכמעט. לקום באמצע הלילה באמצע חלום על ס', להסתובב ולנשק אותה. להיזכר שזאת לא היא. אני לא צריך מישהי, אני צריך את ס'. או מישהי שלפחות תצליח להשתוות לה.</div>Sat, 13 Sep 2014 13:51:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14198739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14198739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14190903<div align="right" dir="rtl">אני מכור לסיקרט. חברים שלי גם יודעים את זה. אני גם מפרסם הרבה סיקרטים. תמיד כשאני שואל אנשים אם יש להם סיקרט, אם הם מכירים. התגובה הרווחת ממי שמכיר את האפליקציה היא "אוי היא נוראית" / "היה לי ומחקתי" / "ניסיתי אבל אי אפשר עם ישראלים". הבעיה שלנו היא החוסר הבנה. חוסר הבנה שהרוב, הכלל הוא שמכתיב את החוקים תמיד. ואין מה לעשות, הרוב מרשה לעצמו להיות אידיוט. אני אקח את הדוגמא ואנתח אותה על ישראבלוג. ישראבלוג היא קהילה (שגם אם לא נחשבת גדולה, לצורך העניין היא) ענקית. ויותר מכך שהיא ענקית - היא מגוונת. בישראבלוג יש מגוון אינסופי של נושאים לבלוגים וכותבים. החל מילדים וילדות בגילאי 13-14 ועד מבוגרים שעל חלקם אפילו נכתבו בלוגי הנצחה, ולא הם הכותבים. למה כל זה בעצם? כי סיקרט זה אותו דבר. כי אם אני, כגולש בישראבלוג מוצא כאן את המגוון הזה שבין בלוגים שעוסקים ב"הלו קיטי" ועד בלוגים שעוסקים בכתיבה אירוטית, אני מוצא את זה גם בסיקרט. נכון, החברה שלנו לא נוטה להיות מקור חם של אינטליגנציה, בין אם ריגשית או מעשית, אבל בסופו של דבר, הדבר הזה קיים בתוכה. כמו שאני מצליח למצוא את הכותבים האהובים עליי ביש</div>Sat, 30 Aug 2014 20:30:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14190903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14190903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14175287<div align="right" dir="rtl">בלנדד.סקוטי.הרבה יותר מידי.הייתה לי ול-ד' החלטה משותפת חלקית להפסיק את הקשר. המערכת יחסים. החברות. הזוגיות. האינטרקציה. היא ניסתה לקרוא לזה בכך כך הרבה שמות. כל ההגדרות האלה שלה. היא צריכה שם לכל דבר. היא צריכה שהוא יהיה ברור ומסודר.I'm nothing but a simple thing, Love.אני תמיד הייתי בסוג כזה של קשר. קשר שאין לו הגדרה ברורה ואין לו מטרה מיוחדת. קשר כי כיף. להעביר את הזמן ביחד. כיף לשכב כשמתחשק. כיף היכולת לדבר על הכל בלי איזושהי מחוייבות. ויותר מהכל, כיף להיות ללא מחוייבות, אבל עם.זה היה מוזר, להגיד ל-ד' שאני ו-ר' סוג של ביחד. לא ממש ביחד. פשוט היה לנו ממש נחמד בשבת. אפילו לא שכבנו. עברו שנים מאז שהתנשקתי עם מישהי כל כך הרבה זמן וזה נגמר בזה. זה הכל חלק מאותו רעיון. אין ממש התחשבות במחר. או במשהו חוץ מהרגע הזה, וברגע הזה כיף.שנינו ידענו ואיפשהו כל הנושא הודחק בינינו, שבסופו של דבר אנחנו ידענו שכשתהיה לי מישהי, היא תיעלם. אמרתי לה שזה יקרה. היא אמרה שזה יקרה כשהיא תחשוב שזה נכון. אני לא חושב שזה נכון. אבל אין משהו נכון מזה כרגע.ד' הייתה בין היחידים בעולם שהצליחו להשתיק אותי. גם אם לכמה</div>Tue, 05 Aug 2014 23:04:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14175287http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14175287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14172855<div align="right" dir="rtl">יש לי הרבה חצי דברים בראש. אבל אחד הדברים שהכי זכורים לי מהשיחה שלי עם ס', היא האמירה שלה שזה רק כי אני מתרכז בה, רק כי אני מתמקד בה שאני מתגעגע אליה כל כך. היא אמרה, שאני צריך לפזר את הרומנטיקה שלי יותר, למצוא לי בנות להתעסק איתן. שכשזה יקרה, הכל יהיה בסדר. אני לא יודע עד כמה זה עזר, אבל הסברתי לה שהרומנטיקה שלי לא קשורה לפיזור שלה. כי אני מפזר אותה, כי אני מדבר עם בנות, כי אני מתעניין בכל דבר שזז שיכול לפחות קצת, רק קצת, להשכיח אותה ממני. כי לדבר עם בנות איך שאני מדבר, להשיג מה שאני רוצה זה לא קשה. אבל לדבר על רומנטיקה ולפזר משפטים יפים לבנות זה קל, אבל זה לא אמיתי. אין שם שום תחושה כנה. להחמיא לזאת, לנשק להיא את היד, לחבק את ההיא כאילו היא הנשמה האובדת שלי. זה ריק. ס' לא ידעה, ובצדק, שאני כן עושה את זה, כי כשאני מדבר עם ס' הכל מתפרץ. הכל מתפרץ כי זה חלק ממנה, חלק ממנה אצלי. המקום הזה של להחמיא, של לאהוב, של לקבל ולהכיל. "אתה בנאדם מאוד מכיל", ד' אמרה הרבה פעמים. אולי הבעיה שלי היא לא לקבל, אלא לתת ולעזוב. בגלל שאני מכיר את עצמי אני מפחד על אחותי, ר', כי היא אומרת שהיא לא תמימה כמו</div>Sat, 02 Aug 2014 15:25:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14172855http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14172855http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14172094<div align="right" dir="rtl">יש לי הרבה חצי דברים בראש. אבל אחד הדברים שהכי זכורים לי מהשיחה שלי עם ס', היא האמירה שלה שזה רק כי אני מתרכז בה, רק כי אני מתמקד בה שאני מתגעגע אליה כל כך. היא אמרה, שאני צריך לפזר את הרומנטיקה שלי יותר, למצוא לי בנות להתעסק איתן. שכשזה יקרה, הכל יהיה בסדר. אני לא יודע עד כמה זה עזר, אבל הסברתי לה שהרומנטיקה שלי לא קשורה לפיזור שלה. כי אני מפזר אותה, כי אני מדבר עם בנות, כי אני מתעניין בכל דבר שזז שיכול לפחות קצת, רק קצת, להשכיח אותה ממני. כי לדבר עם בנות איך שאני מדבר, להשיג מה שאני רוצה זה לא קשה. אבל לדבר על רומנטיקה ולפזר משפטים יפים לבנות זה קל, אבל זה לא אמיתי. אין שם שום תחושה כנה. להחמיא לזאת, לנשק להיא את היד, לחבק את ההיא כאילו היא הנשמה האובדת שלי. זה ריק. ס' לא ידעה, ובצדק, שאני כן עושה את זה, כי כשאני מדבר עם ס' הכל מתפרץ. הכל מתפרץ כי זה חלק ממנה, חלק ממנה אצלי. המקום הזה של להחמיא, של לאהוב, של לקבל ולהכיל. "אתה בנאדם מאוד מכיל", ד' אמרה הרבה פעמים. אולי הבעיה שלי היא לא לקבל, אלא לתת ולעזוב. בגלל שאני מכיר את עצמי אני מפחד על אחותי, ר', כי היא אומרת שהיא לא תמימה כמו</div>Fri, 01 Aug 2014 11:19:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14172094http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14172094http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14161898<div align="right" dir="rtl">חשבתי על זה כבר כמה ימים אבל לא הגעתי ללכתוב את זה אף פעם. אני מקווה שאני אצליח לכתוב את זה כמעט כמו שהתכוונתי, אבל אני מראש אומר, אני לא פיכח כמו שהייתי כשחשבתי את הפוסט הזה לראשונה. ס' גאה בי. גם אם היא לא באמת יודעת, היא אמרה שהיא גאה בי. כי היא חושבת שהיא רואה שינוי, כי היא חושבת שהיא מצליחה להבחין בזה. פעם ס' הייתה ענקית, והייתי כל כך קטן. אוי הייתי ילד. ילד בן 18, ילד בן 19, וילד בן 20 שעד שלא ריסקו אותו לא ידע מה זה להיות קצת מעבר. אבל ס' לא, ס' הייתה אישה. לא כל הזמן, אבל בחלקו הגדול, ס' הייתה אישה. כי אילוצים, ובגלל נסיבות, וכי וכי וכי. אבל בסופו של דבר, אישה וילד לא מסתדרים. בערך. הם מסתדרים נהדר, אבל זה לא בסיס טוב למערכת יחסים זוגית הדדית. זה הכל בערך. זה אירוני ומצחיק ומעציב מאוד. כל עניין ההיפוך הזה, בין מי שאני הייתי בבסיס כל הזמן, במגוון התפקידים שהיו לי, לבין מי שהייתי בבית. בבית הייתי תמיד כל כך עייף. ו-ס', בין אם רצתה או לא, הייתה כל מה שאני צריך. הפסיכולוגית סוזן קיין אומרת שזה אופייני לבעלי אופי מופנם, ובכלל הספר שלה מלא תובנות כלפי כל נושא המופנמות-מוחצנות והח</div>Thu, 17 Jul 2014 20:14:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14161898http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14161898http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14152654<div align="right" dir="rtl">אני החלטתי לגדל טרנטולה לפני המון זמן, בערך לפני 3 שנים. איך זה קרה זאת שאלה שאין עליה תשובה, התעניינתי באופן מחריד בכל נוגע לחיות שאנשים אחרים מעדיפים לחדול את חייהן עם מגף. מאז אני ועכבישים בקשר נהדר ועם שאר פרוקי הרגליים וקרובים אני מסתדר בסדר. בהחלטה היו הרבה לבטים, זה היה בעיקר בין עכביש לעקרב, ובין סוגי עכבישים שונים וסוגי עקרבים שונים. עקרבים לא חברותיים באופן כללי, הרבה פחות מעכבישים, ועל כן הוחלט עכביש. כמו כן, עכבישים הרבה יותר יפים, וזה בערך המטרה העיקרית של חיה כזאת בחייו של אדם, ועל כן הפור נפל, עכביש. ההחלטה בין איזה עכביש לקנות הייתה קשה, לא רציתי מהמינים הנפוצים או המכוערים. וזה כמובן נאמר באופן סובייקטיבי, כי יש שיטענו שאין עכביש יפה. אז ההתלבטות הצטמצמה באופן משמעותי מכאן ואילך. בעיקר בין כמה סוגי טרנטולות יפהפיות. מאז ומתמיד, לפני, אחרי ותוך כדי הכל הייתה לי את המשיכה למין האחד והיחיד, Antilles Pinktoe הידועה בשמה Avicularia Versicolor. במשך הרבה זמן בהחלט חיפשתי אדם/חנות שיספקו את הדחף הבלתי מוסבר הזה לגדל חיה שלא תחזיר לי אהבה אבל תהיה יפה לאין שיעור וללא ספק תה</div>Fri, 04 Jul 2014 22:33:00 +0200johndetamble@hotmail.com (Seven Bells)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=827863&blogcode=14152654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=827863&blog=14152654