וזה לא כזה מסובך להבין את זה, היא שאין כאן פרטיות. וזה כל כך מבחירה שזה נוראי. חיים פרושים על מצע של דף ריק, שמחכה להתמלא בכל נבכי הנשמה של הבוחר לחשוף אותה. ואנחנו בוחרים, ואנחנו חושפים. אם אין אני לי, אולי הקוראים- לי.

אז ברוח הדברים, הנה המכתב של ד':

"למה התאהבתי בך?

יש לך לב גדול.

איך אפשר שלא כשמדובר באדם שכל כך אוהב לאהוב?

יש לך קסם כזה,

ורוגע, אתה משדר רוגע.

אני קופצת מנושא לנושא.

החיוך, אני לא יודעת אם אתה זוכר,

אבל איזה חודש-חודשיים אחרי שעזבנו את הקורס

התקשרתי אלייך, שיכורה לחלוטין, אחרי שביקשתי שלא

תענה אם אני מתקשרת- מוקדם יותר באותו הערב.

אני זוכרת שדיברתי שטויות בעיקר, ואז אמרתי לך

שיש לך את החיוך הכי יפה שיש.

כשאתה מחייך הכל יותר טוב. ואז צחקת.

למחרת סיפרת לי שהיית עם ס' כשענית לי, ומאוד

כעסתי. אמרת שדאגת וש-ס' אמרה לך שאולי כדאי

שתענה, אולי קרה משהו. טוב זה היה איזה 1 בלילה.

הרגשתי רע שבועות אחר כך.

אז כן, החיוך.

החום, האהבה. אלו דברים שאתה משדר נפלא.

ואתה ייחודי, אתה מיוחד.

אתה יצירתי, עם דימיון רחב.

יש לך כריזמה סוחפת ואתה פלרטטן נהדר.

אתה עקשן ומעצבן.

אתה סותר ומנשק.

זה החיבוק, הוא לוקח ממני את כל מה שלא טוב,

הוא ממיס.

ואם ניכנס לרוחניות, יש לך אנרגיות כל כך טובות

שאתה משדר החוצה.

זו ההילה שלך שיש בה דברים שאין בהילות אחרות.

אם זה מהרגע שפגשתי אותך ועד היום,

אתה עושה לי טוב. במהות שלך.

וכשאתה קרוב אליי פיזית אני לא חושבת על שום

דבר אחר חוץ מעלייך.

וכשאתה מדבר על דברים שחשובים לך אתה הופך את הכל

לכל כך מעניין.

וכשעצוב לך, זה עושה לי רע ומחנק בגרון.

אתה גורם לי לדמוע לפעמים, בלי להתכוון לזה.

ואני מחזיקה את זה כמה שאני יכולה, אבל זה לא

תמיד עובד.

וכן יקירי, שברת לי את הלב.

וכן יקירי, זה חד צדדי.

אבל כשמישהו שאתה אוהב מבקש את עזרתך,

אתה צריך להניח את עצמך בצד ולהתמסר.

כי כשלך טוב, לי טוב.