אשמת הכוכבים של טימותי.

לפעמים הנשימה הזו, האנחה הזו כשאת קמה בבוקר יכולה להעיד המון על המשך היום שלך. יכולתי להרגיש לרגע איך אני מתפרקת מהמציאות וחוזרת אליה לאחר מאית שנייה רק בגלל אותה האנחה. החלטתי לקום היום מבלי להסתכל מה השעה או לפתוח את הטלפון כדי לבדוק סמסים. 

התעוררתי לבית ריק וחזרתי לשכב במיטה. לקחתי עוד אנחה שגרמה לכובד פיזי מסביבי. הטלפון צלצל ולרגע התרגשתי כשחשבתי שזה הוא.

ראיתי את השם של החבר הטוב שלי לשעבר. אותו החבר שניתק איתי קשר בעקבות מערכת יחסים שנכנסתי אליה לאחרונה. 

תהיתי אם זה יהיה בסדר לענות, חשבתי על עצמי ועל הרגשות שלי. ידעתי שזה יגרום לי לדברים רעים, ידעתי שיקרה משהו רע אם אענה ובזמן שחשבתי על זה יותר מידיי - הטלפון הפסיק לצלצל.

הרגשתי הקלה. זה היה 6 בבוקר.

הטלפון צלצל שוב וזה שוב היה הוא. אף על פי שאני אשבור את העקרונות שלי רק מעצם העובדה שאני אענה - החלטתי לענות בכל זאת. 

עצמתי את עיניי ושמעתי אותו אומר "בוקר טוב."

"זה חוקי להעיר אנשים בשעה כזו? זה די אנוכי אתה יודע." מלמלתי

-"אני מתחת לבית שלך. אפשר להיפגש?"

ירדתי למטה עם פיג'מה ואת זוג נעלי הבית ה(די)מוכות שלי שהוא קנה לי לפני שלוש שנים.

תהיתי מה הוא יאמר הפעם. הוא אמר את כל מה שהיה לו לומר במשך כל החודש וחצי האלו, מה כבר עוד נשאר לומר?

"אז ככה את נראית כשאת מתעוררת?" 

-"ככה אני נראית כשמישהו מבקש להיפגש איתי ב6 בבוקר מתחת לבית שלי." 

הוא שאל איך אני מרגישה איתו.

"איך את יכולה בכלל להיות איתו? הוא מתוסבך בעצמו. גם אם הוא אוהב אותך, כל דבר יכול למנוע את זה ממנו עכשיו כמו שהם מנעו ממנו בעבר. זה לא בטוח, את תיפגעי. את תבכי. את תרגישי טיפשה. את טיפשה. יש לו בעיות משלו. הוא לא צריך גם אותך על הראש. את תפגעי בו והוא יפגע בך."

-"אני שמחה שהוא לפחות זה שיפגע בי."

"את מטומטמת" -"בשביל זה גרמת לי להתעורר ב6 בבוקר?"

"את לא יכולה לראות? את לא יכולה לחשוב חודש, חודשיים, כמה חודשים מעכשיו קדימה? הוא לא ישאר איתך עוד המון זמן בצורה הזו. את מתוסבכת. את פוגעת בעצמך ואת שונאת את עצמך. למה שהוא יהיה איתך?" התחלתי לבכות. הסתכלתי לצד ולא ידעתי מה להרגיש. עצמתי את עיניי ואטמתי את ליבי בחוזקה.

קל לשנות את הדעה שלי, קל לשנות את המחשבות שלי, אבל ממש לא קל לשנות את מה שאני מרגישה כלפיו. 

"בין אם נשאר עוד חודש, או אפילו עוד שבוע - זה יהיה השבוע האחרון שאנצור לנצח. אתה לא יכול לומר לי מי הוא - אני יודעת מי הוא."

-"הוא פגע בך במשך שנה שלמה. במשך יותר מ365 ימים. הוא לא אוהב אותך, הוא התרגל אלייך כי את היחידה ששמת לב אליו."

שתקתי. הוקפאתי במקום. 

הוא התקרב אליי כדי לחבק אותי והתרחקתי.

"למה אתה עושה את זה? זה לא בסדר להיות מאושרת? זה לא בסדר לחייך?" -"את צריכה מישהו יותר טוב.."

הסתכלתי עליו והלכתי לכיוון הבית שלי בחזרה. עליתי במדרגות מבלי לשים לב ולשכוח מהעובדה שיש מעלית.

נכנסתי לבית במהירות וטרקתי את הדלת בעוצמה.

אני קפואה. עד עכשיו.