זה התחיל כסיפור די קצר, על השאלה הגדולה "מה היה קורה אם". הסיפור מתרחש לפני השאלה הגדולה בין ליליאן לטום, שתי דמויות פיקטיביות אשר ברחו ואיבדו את דרכם עקב כאב בחיים, וניסיון ממושך לחפש את האדם ואחר הדרך הנכונה ללכת בה, הובילה אותם למקום ריק עם גדר זכוכית המפריד בין 2 חלקים בעולם בו הם נתקלו. לילאן וטום נפגשים כאשר הם מופרדים בגדר זכוכית וכל אחד נמצא בצד השני ויוצרים קשר ע"י ציור על הזכוכית וזוכים להכיר אחד את השני בצורה הכי אמיתית שקיימת ונופלים לתוך עולמו של האחר. טום מתאהב בליליאן והיא בו בחזרה, טום מנסה(ונכשל) לשבור את גדר הזכוכית אשר מפרידה ביניהם, אך הזכוכית בלתי ניתנת לשבירה, נשברת וחוזרת לצורתה המקורית תוך כדי שהרסיסים נכנסים לו ליד ומונעים את סיכוייו לצייר שוב.
סיפור זה נכתב לפי השאלה "מה היה קורה אם" לא היו מופרדים ולא הייתה זכוכית מפרידה ביניהם.
בסיפור עצמו הם חיים בעולם ללא זכוכית שמפרידה ביניהם, ונמצאים בחדר ציור.
"היי. היי ליליאן. היי! היי. היי.היי היי היי. היי ליליאן היי!"
"כן?"
"מתי התור שלי להשתמש בעיפרון?"
"כשאסיים את הציור הזה"
"תעזבי את הציור הזה. הוא נוראי בכל מקרה. תני לי לסיים את שלי!"
"למה אתה לא משתמש בעיפרון האחר שיש לנו?"
"העיפרון האדום? אני יודע בדיוק מה קרה לו. אין שום סיכוי שאגע בו."
"הו? מה בדיוק קרה לו?"
"בואי רק נגיד ש.. זה היה במקומות שהעיפרון לא שייך אליו."
"איכס." "זה חייב להיות שקר."
"אם את לא מאמינה לי זו לא בעיה שלי."
"אוח, בסדר, אתה יכול לקבל את העיפרון ל30 דקות." "ווהו!"
"היי- אמ.. אתה.. במקרה שוב מצייר אותי עם חזה שטוח?"
"ששש. אני עסוק בלצייר את המציאות באופן מדויק וויזואלי."
"חהחה. מצחיק." "אתה יודע.. רק עכשיו שמתי לב- אבל.. אתה תמיד מצייר בנות שטוחות חזה."
"חה, אני מצייר אותן כשזו את."
"יש לך פטיש לפנקייקים, הא?"
"לא, אין לי."
"תחשוב על זה! אם אתה נופל בפני שטוחת חזה, אין לך במה להיאחז כדי שיציל אותך!"
"את לא הולכת להרוס את הריכוז שלי."
"טוםםםםם. יש לך פטיש לקירות! כמה חמוד."
"מה יש לך כנגד בנות שטוחות חזה בכל מקרה?" "את גורמת לזה להישמע כאילו להיות בעל חזה שטוח זה דבר כזה נורא."
"אז אתה כן אוהב שטוחות."
"לא אני לא."
"ואו, אתה שקוף."
"בעע! בסדר. זה התור שלך להשתמש בעיפרון."
"הו, תודה לך אישי הטוב."
"זה מה שציירת שלקח לך כל כך המון זמן לסיים?"
"כן. זה למה זה לא נראה כמו מה שאתה כביכול קורא לו "ציור" ".
"אני מחכה כבר נצח, בחוסר מעש, רק בשביל זה?"
"עוד יש לי 5 דקות. זה התור שלך כשזה התור שלך."
"ואו. תסתכלי על הקווים. חובבנית."
"חובבנית? תסתכל על הפרופורציות של הגוף שאתה מצייר!"
"אוי, את לא רוצה לשפוט את הפרופורציות שלי. זו המומחיות שלי וזה מושלם."
"הוו, אז מה בדיוק ההגדרה שלך לשלמות? הרי תסתכל על האורך של היד הזו, היא יותר ארוכה מהאורך של הגוף שלה."
"זו פרספקטיבה, גאונה. אי פעם שמעת על המושג הזה? זה נקרא-"
"זה נקרא שאתה אידיוט שמשוויץ בהיותו אחד כזה."
"הוו, מישהי כאן לא מסוגלת לחשוב על שום דבר שנון לומר."
"אה. אז זה הקאמבק היחידי שאתה מסוגל לחשוב עליו, טום?"
"אני לא מבזבז כוחות על לחשוב על ריב עם אידיוטית."
"היי. אני קראתי לך אידיוט קודם."
"זהו שקר, ולכן אני מתקן אותך." "אה הא! אידיוט ומדמיין דברים. אתה צריך לראות רופא."
"אכן. אני חייב לעשות בדיקת עיניים לאחר שראיתי את הפרצוף המכוער שלך."
"אתה בטוח שאתה לא עומד מול מראה? פרצופתחת."
"את מכוערת." "חח נה-הא! אתה מכוער!" "אומרת המכוערת."
"תפסיק לחיות בהכחשה, פרצופתחת!" "אתתת מכוערתתת"
"לאלאאל. אתה!"
*פורצים בצחוק*
"אתה מכוער ואידיוט, השיחה הזו הסתיימה."
"חח, אתה תמיד גורם לי להרגיש צעירה."
"יותר מידיי צעירה. אנחנו אפילו לא כאלה מבוגרים."
"הציור הזה מעלה לי זכרונות שנשכחו."
"הזמן שבו פגשנו אחד את השנייה ראשונה..-"
"כן. אני עדיין זוכר זאת בבירור."
"חח, ברור שאתה זוכר. מי בעל מוח נורמלי ישכח משהו כה טראומתי?"
"כן.."
"אם אני זוכר נכון, אז.. הלכתי לאיבוד באותו הזמן. טיילתי והתרחקתי למקום הכי רחוק שיכולתי לחשוב עליו."
"ואז.. רצתי לעבר סוף מת."
"זה היה כשראית אותי לראשונה." "כן."
"חשבתי שאיבדתי את כל אשר היה יקר לי." "אבל אז.. הופיע הדבר היחידי שלא עזב אותי."
"וזה?"
"ואני אשמור על זה כמו על חיי, לא משנה מה..."
"וזההה?"
"לא ישאר לי דבר אם אאבד את האוצר החשוב לי ביותר, גם."
"מה לא עזב אותך?"
"הלב שלך."
"כלומר- אני מתכוון. אמ. אה-.." "לא את הלב שלך!. התכוונתי אלייך, אני פשוט-.."
היא נשארה די המומה. "ואו. זה היה..."
"אל תגידי את זה."
"זה היה.. כל כך... קיטשי. ו... מן פואטי.. ו-..." "טוב- אני...-"
"חח, אחי, אתה נוראי בלהיות קיטשי."
"....זה היה יותר מידיי מצחיק?"
"חח..לא.." "למען האמת זה.. חמוד."
"תודה."
"אתה יודע, כשמסתכלים על זה, בצורה כלשהי, עברנו את אותו הדבר." "כל אחד מסביבי הוביל אותי לדרכים מוטעות למען עצמם."
"גם אני הלכתי לאיבוד וחיפשתי אחר הדרך הנכונה."
"הייתה לי הזדמנות אחת יחידה לשנות את הכל, אך איבדתי אותה." "לא היה לי אף אחד שיוביל אותי לאותה הדרך הנכונה-.. עד שפגשתי אותך."
"אם זה לא היה בשבילך, אז.. אני די בטוחה שלא הייתי יושבת יותר בחדר הזה מציירת וצובעת."
"טום..."
"..כן?"
"אני.. אמ." *אנחה* "טוב, אני אוהבת אותך."
"אה." "גמאוהתך."
"מה?"
"אני.. משהו אותך." "חח, הו אתה."
"טוב, אני חושבת שסיימתי עם הציור."
"זה יפהפה."
"אם הייתה בינינו אהבה ללא הזכוכית המזורגגת הזו."
"כמו שבאמת היינו אוהבים."
ויש כל כך המון דברים שמפרידים.
כינוי:
טימותי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
