ידעתי שהיום הזה היה מושלם מדי מכדי להיות אמיתי.
הכל החל כשאימי הורתי הודיעה לי בחגיגיות שהיא ושותפה לריבים (המוכר בציבור גם בשם "אבא", או בשמו המלא "נו אבא אני חייבת 100 שקל!") נודדים הרחק לפנימייה של אחי לרגל סיומה של שנה שלמה של בטלנות הבאה עלינו לטובה.
והם נוסעים לא סתם בעוד יום חול פשוט ומשעמם, אלא בשישי!
מה שאומר ששינת מוות תחליף את המירוץ המטורף של הבישולים והניקיונות עד שבת.
מה שכן, יהודונת למודת אכזבות שכמותי יודעת שאין דבר כזה שמחה שלמה לעם הנבחר, וכמו כלה ביום חופתה, למרות האושר שהציף אותי נוכח המחשבה על השינה שאני הולכת לדפוק עד צהרי היום, סופה של כל כלה להידפק בסיום האירוע.
וככה נגדעו חלומותיי לקום לקראת הדלקת נרות כשאמא נבחה בטלפון שמישהו (להלן:אנוכי) צריך לשלם חשבון חשמל.
וכך מצאתי את עצמי בתשע לפנות בוקר עומדת תלושה ועייפה בסניף הדואר שמאוכלס בעיקר בבני דודים ועוד שאר מיעוטים נבחרים.
לפעמים קשה לתאר חוויה טראומטית ע"י תיאור עובדתי של המציאות, לכן אני אעזר במודל קולבר-רוס (הידוע גם כחמשת שלבי ההתמודדות עם אבל) כדי לתאר את חוויותי המרנינות.
1. הכחשה- לא, אני לא באמת פה, אני בעצם נופשת באיביזה בחברת ברזילאים מסוקסים ובדיוק נרדמתי בערסל. והחתייאר הזקן שמשתעל עליי הוא סתם אשלייה אכזרית.
2. כעס- למה בשם ישוע המתוק ועוזריו המסוכרים אני נמצאת עכשיו בסניף המצניח הזה במקום להשלים שעות שינה?! באיזו עסקה מעוותת תקעתי כף עם השטן ונשבעתי בהן צדקתי לשרת את האמא המכשפה שלי??? יאללה כוסאמק מי צריך בכלל חשמל? זה כל כך פופוליסטי להשתמש בחשמל, כולם יודעים שאבני צור עשו קאמבק מטורף!
3. התמקחות- * חיוג מהיר לאמא*
"אמא!!! אני פה מתשע, עכשיו עשר וחצי, מספר התור שלי הוא 303 והם רק ב99!!!"
-"די לא נורא זה יעבור צ'יק צ'אק"
"אמא מצידי לשטוף את כל הבית ולא להיות פה!"
-"לא!"
"אני אעשה כביסה!!"
-"לא!"
"אני אתחתן עם הבן העקום של דודה מלכה שאת חופרת לי עליו כי הוא לומד משפטים"
-"לא!"
"אני אשריץ לך נכדים!"
-"לא!"
"טוב, אז אני אפוצץ פה את עצמי, אגנוב למר מספר 100 בתור את הכרטיס ואדקור את הזקן המעצבן שמפזר עליי את חיידקי השחפת שלו" ( מספר אנשים מזיזים את כיסאותיהם בחשדנות)
*לעיתים יש חזרה נשנית על שלב הכעס*
4.דכאון-*מתכרבלת בקצה הסניף וממוללת בידי פלייארים של הדואר* ( ממשיכים להרחיק ממני כסאות וחפצים חדים)
5. השלמה- סופסוף שילמתי את החשבון ויצאתי לחופשי!! אחח..הציפורים מצייצות, השמש זורחת, ואמא בבית מחכה לי עם סמרטוט ומגב, מצפה להתחיל בניקיון.
יש מצב להארכה בדואר שוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חלפיניו על מקל