מה קורה לי?
ולמה עכשיו?
זה לא בגללה.
אני כבר לא אוהב אותה.
אני בטוח בזה.
גם אם עד עכשיו זה עוד היה בספק עכשיו אני יודע -
אני לא אוהב אותה.
למה בלוג של ילדה שאני אפילו לא מכיר גורם לי לבכות?
את מדהימה, ילדה שאני לא מכיר.
למרות שאת מסרבת לדבר איתי.
ואת יודעת מה, ילדה שאני לא מכיר?
אולי את שונאת אותי, בגלל מה שעשיתי לחברה שלך.
לחברה הכי טובה שלך. ובצדק. את שונאת אותי בצדק.
כי אני הרסתי אותה. אני הרסתי את הדבר היפה הזה.
הילדה היפה והשמחה הזאת. אני הרסתי אותה.
וזה מחשבה בלתי נסבלת
שאני הפכתי את הפרפר הזה
את הפרפר היפה והאופטימי הזה
למשהו אחר
משהו עצוב
משהו דיכאוני
משהו שהוא לא היה קודם.
אני עשיתי את זה.
ומי אני בכלל? שהרסתי אותה ככה?
אני מצטער.
אני מצטער, ילדה שאני לא מכיר.
אני מבין למה את שונאת אותי.
אני מבין למה את לא מוכנה לדבר איתי.
אבל תגידי לי, ילדה שאני לא מכיר.
למה את צריכה להיות כזאת... מדהימה?
ומסקרנת? ודומה לי?
למה את לא עוזבת לי את הראש, ילדה שאני לא מכיר?&
אני מצטער, ילדה שאני לא מכיר.
ואני מבין אותך.
ואני מצטער גם בפני הילדה השנייה.
הפרפר היפה הזה
שהפכתי לדבר אחר.
אני מצטער.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
