http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148heCopyright 2026 A Warrior Made of Ice. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13637779<div align="right" dir="rtl">טוב, אני הולך לנסות כאן כמה דברים.הדבר הראשון שיהרוג אותי, מנצח.נתחיל בכדורים. אין לי כדורי שינה, שיט.אבל החבאתי את כל האקמול שיש בבית בחדר שלי ואמרתי לאבא שנגמר.מחר הוא יביא עוד, זה כבר משלים לי ל-70 כדורים.ניסיון התאבדות מספר אחד מתחיל מחר בערב.מקווה לא להיכנס לקומה.</div>Fri, 18 Jan 2013 02:15:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13637779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13637779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13630617<div align="right" dir="rtl">אז!חרא לילה.יש לי חברים חננות הומואים זונות שלא יכולים לצאת מהבית בלילה אז אפילו להסתובב לא יכולתי.ודיברתי עם שירי, שוב. כאילו, לפעמים, אני חושב שהיא באמת מנסה לעשות לי רע. היא שלחה לי אסמאס, ״מזל טוב״, ב-12 ומשהו.ולא ראיתי, אז לא עניתי, אז איזה חמש דקות אחרי זה היא שולחת לי ״אויש דביל אומרים תודה״.בום, התפוצץ לי הלב. היא תמיד קראה לי דביל. ושיט, זה באמת באמת כאב.״בבקשה אל תקראי לי דבילותודה״.הגענו איכשהו לשיחה רגשית כזאת, לא ממש יודע מה קרה שם.אבל היה לי חרא לילה. ואיזה מין יום הולדת זה בלי שאני אחתוך! :)תמיד כיף.אז לא התחיל טוב, אבל הבוקר דווקא התחיל בסדר.מקווה שימשיך בסדר. וגם התווספו אליו עוד כמה, יותר קרוב לפרק היד.</div>Sat, 12 Jan 2013 13:07:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13630617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13630617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13626736<div align="right" dir="rtl">והנה אני יושב לי כאן עם איזה מיליון צלקות על היד.שוכב במיטה ומקשיב לגשם.״גשם זה רומנטי״ אני תמיד אמרתי.טוב, כנראה שמעכשיו אני כבר לא אגיד את זה לעולם.נפרדנו באמצע הגשם.באמצע המבול. הגשם כבר לא יהיה רומנטי בשבילי.מעכשיו זה עצוב. ״גשם זה עצוב״ היא תמיד אמרה.הלי. חברה בעבר, ידידה בהווה, משהו בעתיד?כנראה שלא. גם אם היה משהו מצדה, הוא נעלם.״תגידי לי כשזה יעבור לך״״מה?״״את יודעת, אהבה״״טוב״עברו יומיים.״אתה יודע.. מה שאמרת לפני יומיים, זה נעלם כבר..״״אה, אני שמח״ואולי לא הייתי שמח? לא יודע. אני מתוסבך.אני ממש ממש מתגעגע לשירי.אוף. ועוד שלושה ימים יום הולדת.מקווה שההרגשה שלי תשתפר עד אז, אני ממש לא רוצה להיות ככה ביום הולדת שלי.וואו, מעניין אם היא תכתוב לי. והחברים שלי ראו את היד שלי, הידד.ועכשיו אני גם עסוק בלכתוב על איך כמעט נאנסתי אתמול בדרך לתל אביב.זה מצחיק איך שהנושא החם הוא על גשם. (סטגדיש. תצחקו!)</div>Wed, 09 Jan 2013 15:57:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13626736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13626736http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13620267<div align="right" dir="rtl">אני ממש אוהב את איך שלשמוע שיר מחזיר אותי שנים אחורה.איך שקול או צליל אחד מצליח להחזיר אותי לילדות.לזמנים טובים יותר. לפני הגירושין,לפני האהבות,לפני החתכים,לפני ניסיונות ההתאבדות,לפני המוות,זמנים טובים יותר.כשעוד הייתי תמים.אני רוצה לחזור להיות קטן.לעשות רגרסיה לגיל 4.לא, בעצם להישאר עצמי, אבל להסתכל על עצמי אז.לעמוד מהצד ולהסתכל על עצמי הקטן.לבדוק אם כל הזיכרונות והפלאשבקים האוטופיים האלה היו אמיתיים.כי אחרי הכל, אני רק בן אדם, וסביר להניח שגם אז היה נורא. כמו עכשיו.וגם אז חיכיתי לתקופות טובות יותר, שמעולם לא הגיעו.הן רק החמירו, התקופות.הקראש המוזיקלי החדש שלי - Suondgarden.</div>Fri, 04 Jan 2013 18:24:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13620267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13620267http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13618171<div align="right" dir="rtl">זה פשוט נורא.ההרגשה הזאת, שאני כותב לך, ואת רואה. ולא עונה.זה פשוט נורא.ההרגשה הזאת, שאני צריך לכתוב לך משהו אובדני,שאני אפילו לא באמת מרגיש, כדי שתעני לי.זה פשוט נורא.ההרגשה הזאת, כשאני כבר לא מצליח להאמין שאת אוהבת אותי.זה פשוט נורא.ההרגשה הזאת, שפגעתי בך. זה פשוט נורא.זה פשוט נורא לאהוב אותך.זה פשוט נורא להרגיש שהכל הולך להיגמר.זה פשוט נורא!ההרגשה הזאת, שמזכירה לי קצת התקף לב,כשאת מכאיבה לי. מכאיבה לי בפנים.זה פשוט נורא.אני פשוט נורא.איך אומרים, ״יום שהתחיל טוב לא ייגמר טוב״? כן.</div>Wed, 02 Jan 2013 23:13:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13618171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13618171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13615631<div align="right" dir="rtl">אני מחוק.אז השנה החדשה מתחילה ככה.כן כן, חיסלתי כמעט לבד בקבוק פינלנדיה.וכן, אני בסטלה של וודקה ופיצה.אבל היי, פיצה זה טעים.קודם איזה ערס עבר ברחוב וצעק לי ולאלה שישבתי איתם"רוסים גויים, תמותו!". אז זרקתי עליו פחית אקסל.אני לא חכם כשאני שיכור.אבל אני אוהב אותך, ערס נחמד, למרות שאמא שלך זונה.כן, זה נובי גוד, וצריך לאהוב את כולם. אז מחר יש בית ספר.וכנראה גם האנגובר. מחר יש האנגובר.נו טוב, נצטרך להסתדר.ועוד שנה תתחיל בלי נשיקה.למה את חייבת להיות קטינה שהולכת לישון מוקדם למה.אבל אני אוהב אותך בכל זאת.אני אוהב את כולכם, למרות שרוב הסיכויים שאמא שלכם זונה.שנה טובה שתהיה :)ואם עוד בן אדם אחד יגיד לי שאני צעיר מדי בשביל לשתות אני יורה בו -_-</div>Mon, 31 Dec 2012 23:39:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13615631http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13615631http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13614634<div align="right" dir="rtl">אז ככה.יום טוב עבר עליי.אני מרגיש שיש מצב ש״החברים״ שלי מתחילים להיות באמת חברים שלי.go know, זאת בטח רק הרגשה.אני ממשיך לכתוב את "סיפור חיי".למרות שזה קשה לי... נורא.קשה לי להיזכר בתקופה הזאת.קשה לי להיזכר בכל מה שאני כותב שם,קשה לי להיזכר בכל הדם שמעורב בסיפור,קשה לי לא להרגיש פתאום את הכאב ביד הזאת.יום טוב עובר עליי,ואני רוצה שימשיך ככה.בעיקר כי השנה הזאת הולכת להיגמר.אז מה אני מאחל לעצמי לשנה הקרובה?אהבה. שהאהבה הזאת תימשך לנצח.ושום דבר אחר לא משנה.</div>Mon, 31 Dec 2012 14:19:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13614634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13614634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13613783<div align="right" dir="rtl">אז החלטתי שאני רוצה לספר את הסיפור שלי.זה קצת קשה, בעיקר בגלל שאני לא באמת סיפרתי את הסיפור שלי כמו שהוא לאף אחד שלא ידע אותו לפני זה.אני תמיד משנה איזה פרט אחד קטן. רק שלא יחשבו עליי משהו רע.אבל עכשיו אני רוצה סוף סוף לספר אותו. את הסיפור שלי.אז ככה...רוב הילדות המוקדמת שלי הייתה טובה. מאוד טובה.אחת התקופות שאני הכי מתגעגע אליהם בחיים שלי.אני הילד הקטן במשפחה, יש לי אחות אחת גדולה שמבוגרת ממני בארבע שנים.אני גם תמיד הייתי נמוך ורזה בצורה קיצונית.כשהייתי בן 8 ההורים שלי התגרשו. זה לא היה כזה נעים.בעיקר כי הייתי בן שמונה ולא הייתה לזה שום הזהרה מראש.הם היו באמת מאושרים, תמיד. אז כן, היו ריבים וטריקות של דלתות מדי פעם, אבל זה אפילו לא היה בכיוון.אני זוכר את אחר הצהריים הזה, יום שישי בקיץ שבין כיתה ב׳ ו-ג׳.אחותי, שהייתה אז בת 12, שיחקה במחשב. אני שכבתי על הרצפה בסלון וראיתי ״ג׳ימי ניוטרון״.״שני, שחר, אתם יכולים לבוא הנה רגע?״ הם אמרו, כמעט ביחד.אני ואחותי התיישבנו ליד השולחן, מולם.״אנחנו החלטנו לקחת הפסקה,״ הם אמרו.״לזמן מוגבל. אחרי כמה זמן נחליט אם אנחנו רוצים לחזור״.אחותי שתקה, בהתה באו</div>Sun, 30 Dec 2012 19:30:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13613783http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13613783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13612852<div align="right" dir="rtl">הדיכאון עוטף אותי.אחרי כל כך הרבה זמן, הוא חזר.הוא תמיד חוזר בסוף.תמיד.וכשהוא בא? וואו, הוא לא עוזב.אני מפחד ללכת לישון.אני מפחד לא להירדם.אני מפחד לא לשלוט בעצמי ולעשות דבר אסור.אסור לי לעשות את זה. אחרי כל כך הרבה זמן, אסור ללהב הזה לגעת בי.אני מתגעגע להרגשה. אני מתגעגע לזה כל כך.להרגשה של הסכין שחודר לך לאט לאט לתוך העור.לטיפת הדם האחת הזאת, הטיפה הזאת, עם הצורה המושלמת.שנוזלת לאורך היד. כאילו מדגדגת אותה.אני לא רוצה שזה יקרה. לא שוב.אני לא מתגעגע לזה. אני שונא את ההרגשה הזאת!אני לא רוצה ללכת לישון.אני לא רוצה להיכנס למיטה.אני רוצה להירקב ליד המסך עד שאני אמות לידו.אני לא רוצה להיכנס למיטה.אני אעשה הכל, רק לא להיכנס למיטה.אני לא סומך על עצמי.אני לא רוצה לחתוך את עצמי שוב.אבל אני לא סומך על עצמי שאני לא אעשה את זה.אני לא רוצה את הסימנים האלה על היד. אני לא רוצה שהם יצחקו עליי שוב."החברים" שלי."החברים" שצחקו עליי בפעם האחרונה כשהם ראו את הצלקות שעל הידיים שלי.שצחקו עליי, וצעקו "איכס, אתה חותך ורידים?".הם אפילו לא יודעים שאף אחד כבר לא מדבר ככה. פשוט אומרים 'חותך'. כולם יודעים את זה.א</div>Sat, 29 Dec 2012 23:42:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13612852http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13612852http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13612804<div align="right" dir="rtl">מה קורה לי?ולמה עכשיו?זה לא בגללה.אני כבר לא אוהב אותה.אני בטוח בזה.גם אם עד עכשיו זה עוד היה בספק עכשיו אני יודע - אני לא אוהב אותה.למה בלוג של ילדה שאני אפילו לא מכיר גורם לי לבכות?את מדהימה, ילדה שאני לא מכיר.למרות שאת מסרבת לדבר איתי.ואת יודעת מה, ילדה שאני לא מכיר?אולי את שונאת אותי, בגלל מה שעשיתי לחברה שלך.לחברה הכי טובה שלך. ובצדק. את שונאת אותי בצדק.כי אני הרסתי אותה. אני הרסתי את הדבר היפה הזה.הילדה היפה והשמחה הזאת. אני הרסתי אותה.וזה מחשבה בלתי נסבלת שאני הפכתי את הפרפר הזהאת הפרפר היפה והאופטימי הזהלמשהו אחרמשהו עצובמשהו דיכאונימשהו שהוא לא היה קודם.אני עשיתי את זה.ומי אני בכלל? שהרסתי אותה ככה?אני מצטער.אני מצטער, ילדה שאני לא מכיר.אני מבין למה את שונאת אותי.אני מבין למה את לא מוכנה לדבר איתי.אבל תגידי לי, ילדה שאני לא מכיר.למה את צריכה להיות כזאת... מדהימה?ומסקרנת? ודומה לי?למה את לא עוזבת לי את הראש, ילדה שאני לא מכיר?&amp;אני מצטער, ילדה שאני לא מכיר.ואני מבין אותך.ואני מצטער גם בפני הילדה השנייה.הפרפר היפה הזהשהפכתי לדבר אחר.אני מצטער.</div>Sat, 29 Dec 2012 23:22:00 +0200shani390@gmail.com (A Warrior Made of Ice)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=826148&blogcode=13612804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=826148&blog=13612804