ברחתי הביתה בבוקר. ברחתי מהאי שקט שהיה לי לסוג אחר שלו, סוג פחות גרוע.
עכשיו מאוחר בלילה.
אני שוכבת במיטה ומאזינה למוזיקה, שוקלת לכבות את הפלאפון שלא יתקשרו וינסו לשכנע אותי לחזור לשווא.
זה לא שלא אחזור, אני תמיד חוזרת, תירגעו ותנו לי להירגע.
הפלאפון צילצל, מספר לא מוכר, עניתי.
"נעלמת." אמר ידיד רחוק שלי. הפלתי את זה על הצבא ועל כל דבר חוץ מעל עצמי.
השיחה הסתיימה אחרי תירוצים לסינונים והימנעות מתאריך מדויק של מתי ניפגש.
מיד אחר כך עוד צלצול, עוד מספר לא מוכר - ממש מבוקשת אני.
"את זוכרת אותי בכלל?" כן, אני זוכרת את כולכם, זוכרת את הכל. השאלה היא למה אתם נזכרים בי זה אחר זה באמצע הלילה?
השתמשתי באותם תירוצים מהשיחה הקודמת למקרה שהשניים יידסקסו על דבריי, שקר טוב זה שקר מתואם.
הדלקתי לי סיגריה.
לפני שהספקתי להחזיר את המוזיקה, הפלאפון צילצל בשלישית, מה זה? אני לא רגילה שמחפשים אותי בתדירות שכזו.
הפעם זו הייתה הודעה. "בואי איתנו לנופש ביום ראשון! יהיה כיף!" חברה מהצבא שלחה בהתלהבות יתר.
אם להודות באמת, לא היה לי צר לאכזב אותה בהודעה האומרת "הנופש שלי זה המיטה כרגע." היא המשיכה בניסיונות שכנוע אך אני די עקשנית.
שמתי את הפלאפון על שקט.
רטט.
"אני מתגעגעת." אמרה ההודעה.
כן, כן, ברחתי לה. הכנתי קפה ועליתי על האוטובוס במהרה. אם להיות כנה, אני לא מתחרטת על כך.
הנחתי את הפלאפון הרחק ממני, החזרתי את המוזיקה, התיישבתי על המיטה והמחשבות התחילו לטייל.
ממה אני בורחת?
Pick it up, pick it all up
And start again
You've got a second chance
you could go home
Escape it all
It's just irrelevant
You could still be
what you want to
What you said you were
when I met you
You've got a warm heart
you've got a beautiful brain
But it's disintegrating
From all the medicine
היא נתנה לי משימה.
אני לא בטוחה שהיא יודעת כמה זה קשה בשבילי, על גבול הבלתי אפשרי.
השיר הזה מזכיר לי אותה. את כל המילים היפות שאי פעם אמרה לי.
הניסיון שלה להרים אותי כל כך משמעותי עבורי שגם אם אשאר למטה, חבולה ותשושה מניסיונות לטפס למעלה, אלבש חיוך ענקי.
היה לי סיוט נוסף כשהלכתי לישון, בדקות האלה שהתעוררתי ממנו הייתי בטוחה שכשאתעורר שוב הזמן ייעצר ונרדמתי חזרה.
פקחתי את עיניי בבוקר ובהיתי בתקרה הכל כך מוכרת הזו.
"הנה זה בא" חשבתי לעצמי. הגל השחור הזה.
בעודי בוהה בריקנות, מזווית העין זיהיתי תזוזה.
זוג עיניים מכוסות פרווה בהו בי.
כשמבטי פגש את שלה, החלה לכשכש בזנב.
כשחייכתי, ייללה וניסתה לטפס על המיטה.
במקום להרים אותה אליי, אל המיטה העכורה הזו,
שיפשפתי את עיניי, כפות רגליי נגעו ברצפה הקרה ונתתי לה לקחת אותי מחוץ לחדר.
היום התקרה הפסידה.
ואני השלמתי את המשימה.
תודה רבה, אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Symptom
