החיים שלנו והשגרה שלנו הולכים ממש לפי הספר, צעד אחר צעד. כשאני מדברת עלייך ומספרת על דברים שעשית בשבילי או איתי, אני שומעת את עצמי אומרת את זה בקול ופתאום זה לא כל כך מובן מאליו כמו שזה מרגיש לפעמים. ובכל זאת, לפעמים בלהט הרגע, אני שוכחת את זה שעברנו כמעט הכל ביחד, שהצלחנו לעבור כל קושי, אפילו את זה שהיה נראה לי בלתי אפשרי. בלהט הרגע אני מתייחסת למה, שכנראה, לא באמת חשוב. לפחות ככה אתה אומר. יש מצבים שאני עדיין נכנסת לתוך קונכייה ונעטפת בפחד, מרגישה מאויימת.

וכשאני חושבת על זה, מסתחררת לי בראש כל הזמן השאלה הזו, מה אני יכולה לעשות, והאם זו פשוט אני. האם הבעיה היא בי, האם אני מביאה אותנו ואת הקשר הזה לכל המקומות הקטנוניים האלו, האם זו בעצם אני שלא מצליחה להכיל את השוני בינינו, אולי אפילו אותך. 

לפעמים, יותר מהכל, קשה לי להכיל את העובדה שאני הבעייתית בקשר, מטריפה אותי הידיעה שברוב המקרים, זו אני שמושכת אותנו למטה. ועם כל הניסיונות, לאורך כל הדרך, עדיין לא מצאתי את הנוסחא הנכונה, המרגיעה, שלא תביס אותי. לפעמים זה משתלט עליי כל כך, שאני פשוט רוצה לצרוח את זה החוצה, עם כל הגועל, רוצה להתנקות, לשחרר. 

אבל אני לא יכולה. אני לא יכולה לומר לך כל מה שאני חושבת כי בפעמים שכן אמרתי, כאילו התעלמת, או הגבת באדישות. והאדישות הזו שוברת אותי לחתיכות קטנות כל פעם מחדש, כי כל האמת שלי נראית לי לפעמים כל כך מפוצצת, שאני לא מאמינה שאפשר להתעלם ממנה בכזאת קלות. 

אני זקוקה לתשומת הלב הזו שלך ואני זקוקה לרגישות. אני זקוקה לעוד מיליון דברים ואולי לפעמים זה יותר מדי לבקש ופחות מדי לשים לב למה שאתה כן נותן לי. אבל נתקלתי בכל כך הרבה מצבים שהרגשתי חסרת אונים מולך, שהרגשתי שיש בי חלק שפשוט מוותר. פעם על הדבר הקטן ההוא, ופעם על הדבר הקטנטן הזה, אבל מוותר... ומצטבר. 

ואני ממשיכה לומר כל הזמן שכל הקשר הזה ברובו הוא פשוט תהליך למידה ארוך ומייגע. כל כך ארוך שלפעמים אני מתקשה להינות בדרך. אני כבר לא יודעת אם הבעיה היא בי, או אולי בשנינו. לפעמים ולרוב זה מרגיש שזו אני הבעייתית, שזו אני שדורשת ודורשת ודורשת, ואף פעם לא באמת מספיק לי. אבל כן מספיק לי, אני כן מאושרת איתך, אני עדיין ממשיכה ללמוד ולהתמודד, למרות שלפעמים כבר אין לי כוח. ובו זמנית, השאלות האלו, התהיות, מהדהדות לי בראש, בפעימות קטנות מזכירות לי שבכל קשר שהיה לי, היה לי קשה להתמודד, להכיל, לשחרר. 

כנראה שזו באמת אני.