http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137heCopyright 2026 B u t t e r fly. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14997478<div align="right" dir="rtl">אני ממש שונאת את זה שאני לא מצליחה להתפקס על החיוביות ואני פשוט נותנת לכל החרא לסחוף אותי כל פעם מחדש. כל יום מחדש. אני שונאת את זה שזה אוטומטית מרחיק אותי ממך, שבמצבים האלו אני מרגישה שאתה לא מצליח אף פעם לומר את המשהו הנכון הזה, או אפילו להיות שם בשבילי כמו שאני רוצה שתהיה. שום דבר לא מספיק לי וכנראה שזו עובדה. עובדה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה ולא יודעת איך לשנות בתוך הראש שלי את הגישה שלי לחיים. אני נופלת ומועדת מכל תאקל שעומד בדרך שלי ובמקום להתנקות מהנפילה ולהמשיך הלאה, אני מתכווצת לתוך עצמי, מתרחקת, נשאבת לתוך הבאסה והתחושות הרעות ושוכחת מכל מה שלפני רגע, שעה או יום, שימח אותי וגרם לי להרגיש אפילו בקצת יותר טוב. אני מתגעגעת לימים טובים, שהעבודה הייתה חלק גדול מהשגרה שלי אבל היא הייתה חלק חיובי וממלא ולא באמת הרגשתי חוסר כזה גדול כמו שאני מרגישה עכשיו. צחקתי, שיתפתי, הקשבתי, הייתי חלק פעיל. היום אני עוד שלוחה של התפקיד שלי, ולא יותר מזה. אני פועלת כבר כמעט שנה וחצי מתוך מקום שכלתני שאני לא מתחברת אליו עד הסוף ושאני כל הזמן מקווה שהוא יילך וישתפר ועובדתית, הוא לא</div>Tue, 13 Aug 2019 12:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14997478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14997478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14997406<div align="right" dir="rtl">תחושות טובות באות והולכות כל הזמן. אושר הוא בחירה ואני לא מצליחה להכריח את עצמי לבחור רק בו. הכל בסדר ויחד עם זאת אני חסרת אנרגיות. אני מקנאה בך. באמת. שונאת את זה אבל זו האמת. מקנאה בזה שאתה מצליח לקחת את החיים כמו שהם ולא להתרגש מזה. אין לך יום טוב או יום רע, יש לך פשוט ימים שבהם אתה יותר עייף, אבל לעולם לא כי רע לך, או כי משהו חיצוני שיבש לך את השגרה. אני הבנאדם הזה בקשר שמוריד את שנינו למטה. אתה במעקב קבוע עליי ועל הרגשות שלי, איזו מן אישה אתעורר היום &ndash; הממורמרת או הכייפית? אני מעריכה כל כך שכל מה שאתה רוצה שזה שאהיה מאושרת, אבל זה הפך להיות העבודה השנייה שלך ואני ממש לא רוצה להיות עבודה בשבילך. אני לא רוצה שתתכוונן כל הזמן לנסות לשמח אותי ולעודד אותי, אני לא רוצה להיות העול הזה והבנאדם הזה. אני שונאת את ההשתקפות הזו שאני מקרינה כלפי חוץ, שלא משנה מה יקרה אני אף פעם לא אהיה מספיק מרוצה. אני לא רוצה שאנשים מבחוץ יצליחו לערער אותי ולטלטל אותי מבלי שהם בכלל יזכרו שכך הם עשו. אני מצטערת על האנוכיות אבל איך קרה שאתה המצליח יותר בתחום החברתי, ההוא שיש לו יותר עי</div>Mon, 12 Aug 2019 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14997406http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14997406http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14997334<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת איך להסביר את התקופה האחרונה. היה לי שבוע די קשה שלאחריו הרגשתי לגמרי אחרת. זה בא בגלים ואני מנסה לתפוס את עצמי מאוזנת עד כמה שאפשר ולא לתת לדברים לטלטל אותי יותר מדי. יש הרבה נקודות אור קטנות שאני שמחה שאני מצליחה לאמץ בחזרה כמו ספורט שזנחתי אחרי הניתוח. לא מאמינה שעוד מעט תעבור חצי שנה מאז. בחודש הבא אנחנו גם נהיה נשואים בדיוק שנה ואני כבר עכשיו יכולה לומר בפה מלא שהשנה הראשונה היא אכן הכי קשה. אני לא יודעת למה, כי הרי לא באמת השתנה משהו, אבל היה לי יותר קשה מבעבר. הריבים שלנו תמיד יכלו להתפוצץ ותמיד ידענו להסתדר בחזרה ואף פעם לא היה ויכוח או תהייה האם נצליח לעבור את המכשול הזה, אבל הפעם אני מודה שלי היו חששות, שהיו פעמים שהסתכלתי על הקשר הזה ממבט על ואמרתי לעצמי (ולך) שאני לא רוצה להיות במקום הזה, כי הפיצוצים האלו הם יותר מדי מזכירים ודומים למערכות יחסים הקודמות שלי, ואני לא רוצה להיות שוב במערכת יחסים שהיא לא יציבה, שהיא אגרסיבית כל כך. זה אלים, זה רעיל, זה משהו שאני לא רוצה שבעוד כמה שנים הילדים שלי יגדלו לתוכו. ראיתי אותך נשבר קצת באותה דקה כשאמרתי את כל זה ובעיקר כש</div>Sun, 11 Aug 2019 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14997334http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14997334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14993038<div align="right" dir="rtl">לכאורה אין לי על מה להתלונן. באיזשהו מקום, אולי אפילו אסור לי. ויחד עם זאת, משהו עדיין לא מרגיש במקום. אולי זו אני, כי אני רגילה ללרצות יותר, להשוות לאחרים, להוריד לעצמי עוד קצת את הביטחון גם על מה שיש לי או לתזכר לעצמי מה אין לי ומה חסר לי. בכל פעם שאני באמת חושבת על זה, אחרי כל פעולות הרגש שאני עושה, אני מבינה ששום דבר לא כזה נורא ושהכל יכל להתנהל אחרת, ולא בכזו היסטריה. אני מרגישה שאני צריכה ללמוד כל כך הרבה ואני אפילו מתחילה להבין שבראש שלי עוד לא שיניתי את התפישה שלי לגבי עצמי ולגבי החיים שלי. בעיניים שלי אני אולי ילדה גדולה בגיל, אבל לא בכל המחויבויות ובעיקר לא בחשיבה שלי. אולי כן בחשיבה, אבל רק כשזה נוגע באחרים, לא בי. כי בתוך תוכי אני ילדה קטנה עם חוסר ביטחון נוראי, ביישנות-אובר, תחושות נחיתות, רצון לרצות את כולם ולכבות את עצמי, ואני בכלל לא מתחילה לדבר על אותם הפעמים שהשתקתי את הרצונות שלי או את המחשבות שלי. אני מוצאת את עצמי יושבת בישיבות חשובות, מעורבת בשינויים, בדברים דיסקרטיים, אנשים סומכים עליי ורואים בי משהו, ומצד שני, אני יושבת באותן ישיבות חשובות, לפעמים א</div>Thu, 20 Jun 2019 13:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14993038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14993038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14992725<div align="right" dir="rtl">אני נורא רוצה לכתוב פה. יש לי כל כך הרבה מה. אבל אני מפחדת, זו האמת. אני מפחדת להתחיל לכתוב כאן שוב ושבעוד יומיים לא אוכל להיכנס לכאן יותר. חשבתי על לפתוח בלוג באתר אחר אבל זה אף פעם לא הרגיש נכון כמו שזה מרגיש פה. הפשטות הזו פה וכל השנים... אני באמת רוצה לכתוב מלא מלא דברים אבל אני לא ואני אצטרך לחפש מקום אחר, זה כל כך חבל לי.</div>Sun, 16 Jun 2019 08:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14992725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14992725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14990477<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שאתמול, מבלי שארצה או אתכוון, נפל לי האסימון, ממש תוך כדי דיבור. אני נמצאת במן קונפליקט כזה ביני לבין עצמי. אני מבינה שאני רוצה ואולי אפילו צריכה להיות לבד, אבל פיתחתי בך תלות שמפחיד לי לשחרר. מפחידה אותי התלות הזו, לראשונה מזה המון המון זמן, באמת מפחיד אותי להבין כמה תלות יש לי בך וכמה כל החיים שלי באיזשהו מקום מתוכננים ומשורטטים כך שנעשה דברים ביחד, שנהיה ביחד, שלא נבזבז זמן לבד, לחוד. ואני חושבת שהבנתי שאני צריכה את הלבד הזה. חייבת. אני פתאום מבינה שהתלות הזו בך והצורך הזה שכל הזמן תהיה ליד, אולי זה הרגל, אולי זו פשוט שגרה או משהו מוכר שקשה לי כבר לשחרר. הפחיד אותי לחזור הביתה אחרי שלושה ימים ביחד 24/7 ולגלות שלא בא לי לעשות כלום ביחד, ששום דבר לא זורם לי. איפשהו, אולי הריב הדבילי ההוא היה נטו כדי לאפשר לעצמי ללכת לחדר מבלי לתת הסברים, להיות לבד. זה פשוט שמפחיד אותי להיות לבד. מעולם לא באמת הייתי וגם כשכן, שקעתי בתוך הלבד הזה, מה שהוביל אותי תמיד להירדמות, כנראה שזו הייתה הבריחה שלי מההתמודדות עם השקט. אני לא מכירה אחרת, אבל אתמול פתאום הרגשתי שאולי הגיע הזמן שלי להכיר.</div>Wed, 24 Apr 2019 17:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14990477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14990477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14989683<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת את הרגעים האלו שאנחנו מדברים מאוד פתוח ואומרים את הדברים as is. זה מקל עליי. מקל עליי לדעת שאני יכולה לעשות את זה ולא להרגיש רע עם מה שאני מרגישה באמת. מקל עליי שגם אחרי כמעט שלוש שנים אני יכולה להודות בפנייך ובפני עצמי שיש דברים שעדיין קשה לי לקבל או להתמודד איתם, שדברים האלו שהייתי שמחה שלא יתפסו מקום, עדיין קיימים אבל אני מודעת אליהם וזה בסדר. בסופו של דבר, זו כבר עבודה שלי עם עצמי, זה כבר הרבה מעבר אלייך והרבה מעבר למה שאי פעם תגיד או תעשה. ואפרופו עבודה על עצמי, מרגיש לי שמשהו זז לכיוון החיובי בתקופה האחרונה, אבל אני לא יודעת על מה לשים את האצבע. קודם כל, אני חושבת שהוקל לי ברגע שידעתי שבמבחן המציאות אני אוכל להניח את חוסר הנעימות בצד ולהתרכז בהווה, ולא במה שהיה פעם. אני לעולם לא אוכל להחזיר את מה שהיינו פעם ואם אני אחשוב על זה ממש חזק, אני גם אודה בפני עצמי שהמשבצת שתפסת כל כך הרבה שנים ריקה עכשיו ואני לא זקוקה לך ולאישורים שלך יותר. שנית, הבנתי שאני אוהבת את החיים שלי עמוסים בכל יום במשהו. משהו שהוא לא עבודה ולא מחייב מדי, משהו משחרר טיפה בסוף היום באמ</div>Tue, 16 Apr 2019 13:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14989683http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14989683http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14989049<div align="right" dir="rtl">יש תקופות כמו זו, שדבר מסוים פשוט נמצא בכל מקום. כל נושאי השיחה עליו, כל הפוקוס הוא עליו. כמו החוסר אהבה שלי כלפי עצמי, כמו החוסר ביטחון שלי שכנראה בולט כל כך. יש דברים שאני מסוגלת לחיות איתם, יש דברים שאני חסרת ביטחון לגביהם אבל הם איפשהו רק אצלי בראש, וזה קצת מנחם אותי באיזשהו מובן, כי לפחות זה לא מה שאחרים חושבים. וכשאני פתאום נאלצת להתמודד עם העובדה שזה לא רק אצלי בראש, זה טיפה ממוטט. לא מספיק שאני כל כך חסרת ביטחון לגבי השיער שלי, חברה אמרה לי לפני כמה ימים שהיא לא הייתה רוצה שלילדה שלה יהיה שיער מתולתל. היא ביקשה שלא אעלב, כי זה נטו רק כי היא לא יודעת לטפל בשיער כזה, אבל נעלבתי. קמתי כמה בקרים אחר כך, התארגנתי לעבודה, וכל מה שישב לי על החזה זו האמירה הזו. ההבדלה הזו. אם מה שיש לי כל כך בסדר, למה שמים לב לזה? למה זה בכלל נושא לשיחה? וזה שאב אותי לאותו מקום קטן ואפל שאני מבקרת בו מדי כמה זמן. הייתי רוצה בעצמי לא לתת לזה חשיבות, אבל אני איכשהו בעצמי כבר נשאבתי למקום הזה של החריגות, של ההתכנסות והחוסר ביטחון. וזה אוטומטית מדליק אצלי את כל שאר המנגנונים. ובכלל, ע</div>Wed, 10 Apr 2019 15:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14989049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14989049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14987892<div align="right" dir="rtl">"יום הולדת שמח, אני שמחה שיש אנשים זוהרים וטובים כמוך בעולם. אני רואה את הבן זוג שלך וכמה אכפת לו ממך וכמה הוא מנסה תמיד להרים אותך ולעשות לך טוב, ואני שמחה שעומד אחד כזה לצידך. רציתי לבקש ממך שתנסי לאהוב את עצמך ולזכור מה את שווה, כי אני רואה שאת לא הרבה פעמים, זה קורה לכולן, אבל בבקשה תנסי להאמין בזה שאת באמת כן שווה"</div>Sat, 30 Mar 2019 13:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14987892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14987892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14987699<div align="right" dir="rtl">יש לי יומהולדת מחר ואני לא מרגישה את ההתרגשות, הציפייה, הכיפיות. שום דבר לא עוטף אותי חוץ מתסכול ועצבות שאני ואתה לא מצליחים לגשר על דברים ושאיכשהו אנחנו כל פעם מחדש נופלים בפח של האגרסיביות הזו ושל חציית הגבולות. לא מצליחים להחזיק את עצמנו כמו שצריך. וזה נשמע מהצד כאילו הקשר שלנו קטלני אבל הוא לא והוא הכי טוב שהיה לי אי פעם. ונכנסתי למיטה בוהה בחשכה ומסתובבת ביני לבין עצמי ולא מצליחה להירדם, כל הזמן חושבת איך כל זה יגמר בסופו של דבר. אני לא רוצה שיגמר בכלל. אני כל פעם מריצה את הסרט הזה בראש מרוב פחד, כשאני בכלל לא מתכוונת להגיע לתסריט הזה שאני לא מספיקה לשחזר. אני כל הזמן תוהה מה לא בסדר וכל פעם מחדש מנסה להבין ממתי אנחנו ככה, ממתי אנחנו לא מצליחים לגשר על דברים והאם אני באמת אשמה בזה. באיזשהו מקום יש בי קול שאומר שאולי זו באמת אני שאשמה, יכול להיות שכל הפשטות הזו מסתבכת בגללי. וכן, באיזשהו מקום קשה לי לקחת את האחריות על זה וקשה לי להודות בזה כי באיזשהו מקום אחר, אני מתקשה להאמין שזו רק אני. אני לא יודעת למה מסתבכים אצלי העניינים, אולי באמת הכל פשוט יותר ממה שאני רואה דרך העיניים שלי</div>Thu, 28 Mar 2019 11:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (B u t t e r fly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=825137&blogcode=14987699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=825137&blog=14987699