ויש רגעים שהכל כל כך מקסים ומשכנע, שהלב שלי מחייך מרוב אושר. אבל יש גם את הרגעים האלה, כמו עכשיו, שאני בכלל לא בטוחה. ובדיוק לפניי כמה דקות נגמרה שיחה נפלאה עם אבא. מזמן לא דיברנו ככה. הוא הזכיר לי את הגבולות, את מה שמגיע לי, את הבחור שמגיע לי. הוא אמר כל כך הרבה דברים שהצליחו לגרום לגלגלים בראש להתחיל לפעול במהירות. אני דיי מבינה שמגיע לי קצת יותר ממה שאתה נותן לי, אבל מה לעשות שהלב שלי מאותת שאני חייבת לתת עוד הזדמנות, רק בשביל להיות בטוחה? אני כבר לא מפחדת להיפגע, משום מה, הפעם הכל מרגיש רגוע יותר, אבל אני כן מפחדת לוותר עכשיו, להתעורר יום אחד ולכעוס על עצמי שזה אבוד לנצח. ככה אתה אמרת. הבאת לי שתי בחירות, והדגשת יפה מאוד שאם זה נגמר עכשיו, זה נגמר לנצח. ואני מודה שזה גרם לי להיבהל. באיזשהו מקום, אני מפחדת לאבד אותך כי אני יודעת שבעוד חודש אני אתגעגע, אבל באיזשהו מקום אני כבר לא כל כך מפחדת. מה שבאמת מפחיד אותי, זה שאני בחיים לא אצליח לאהוב אף אחד כמו שאני אוהבת אותך.

"אני אסיים תואר, אתחיל קצונה, 4 שנים בצבא בתור קצין, אשתחרר, אמצא עבודה, אקבל אוטו, משכורת טובה, אקנה בית, אתחתן איתך, תולידי לי ילדים, נקנה כלב וזהו, אני מסודר"