אז מצאתי את טיפת האומץ שהיה לי ושלחתי לך הודעה. רציתי לסיים את השיחה תוך דקה, אבל התפתתי לשלוח לך עוד ועוד ועוד הודעות. ואז הגיע השלב שבו כבר לא יכולתי לעצור, או שאולי לא רציתי. שעתיים ורבע באמצע הלילה, כשתוך כדי הוא מהבהב לי בתוך הראש, ומיליוני רגשות אשמה. אבל איך התגעגעתי. התגעגעתי לשיחות שלנו, לרגעים האלה, אלייך. הרגשתי חופשייה, אמיתית. כשאמרת שהייתי חשובה ושהבנת את זה רק עכשיו, זה קצת צבט אבל באיזשהו מקום זה גם שימח, כשאמרת שאני האקסית המיתולוגית שלך, זה גרם לי לשמח שאני לא היחידה שמרגישה ככה, כשאמרת בסוף השיחה שאם אני צריכה לדבר או להתייעץ אתה פנוי בשבילי 24/7, זה גרם לי לרצות להמשיך לדבר איתך לנצח, וכששאלת אם הכל בסדר, ושאלתי מאיזו בחינה, אמרת שהייתה לך הרגשה מוזרה, שהרגשת שאני בוכה, היה לי חשק עצום לבכות. ומתחשק לי לבכות כל רגע כי עדיין מרגיש לי שאתה כל כך הרבה בשבילי, וכי כשצילמתי את המכתבים שכתבת לי בשביל לשלוח לך אותם כבקשתך, שאלתי את עצמי איפה כל זה עכשיו? לאן הכל נעלם? וכשקראתי את המכתב ששלחת לי שכתבתי לך, כל המילים שם היו כל כך מדוייקות, כל כך אמיתיות. מעולם לא הרגשתי לאף אחד רגשות כמו שהרגשתי אלייך. ולהיות פתאם קצת יותר קרובה אלייך גורם לי לחשוב שזה מה שאני הכי רוצה בעולם, אבל במקביל אני מפחדת. כבר יותר מדי זמן שאני לא יודעת מה אני רוצה, שלפעמים פשוט בא לי לזרוק הכל לפח. יש את הרגעים האלה שאני רוצה שתהיה קרוב אליי ושנחזור לקשר כי אתה חסר לי כל כך, ומתחשק לי להקשיב רגע ללב ולעשות מה שאני באמת רוצה, אבל מה הלאה? והוא יקר לי, הוא עושה לי טוב ואני חשובה לו, והוא זוכר להשמיע ולהראות את זה, לעומתך, אבל עדיין משהו לא מספיק לי. 3 שנים ושום דבר לא השתנה בסופו של דבר, הא? אנחנו נרוץ במעגלים עד שנצליח להשיג אחד מאיתנו. אנחנו חשובים זה לזה אבל בחיים לא נוכל להיות באותו חדר יותר מכמה שעות, כי אחר כך כל הבלאגן מתחיל. וכולם אומרים שיש לנו קשר כל כך מיוחד אבל מה כל המיוחדות הזו שווה אם בסופו של דבר זה מה שמונע מאיתנו להיות בקשר? מה זה שווה שאתה כותב לי שהיית חוזר להיות החבר הכי טוב שלי אבל אתה יודע שזה ייגמר לא טוב? מה כל זה שווה אם בסופו של דבר הכל נשאר באותו מצב? וניסיתי, ואני עדיין מנסה להמשיך הלאה, להחביא אותך עמוק בלב ולא לתת לך לצאת, כי עדיף לך שם, אבל כל דבר מזכיר לי אותך. והשיחה הזאת שהייתה לנו אולי הייתה מיותרת, אבל הכל שווה את זה. אני פשוט מרגישה שהכל היה שווה את זה. וגם כשהוא כעס וצעק אחריי, הרגשתי שאני צריכה להיות אמיתית איתו כי ככה זה הכי טוב, אבל לא הייתי מסוגלת להגיד שום דבר מעבר. פחדתי לאבד אותו, פתאם חשבתי על זה שאם הוא יילך, מה יישאר לי? הכל יחזור להיות חסר טעם, אתה תחזור להיות הדבר העיקרי שאחשוב עליו, ובמילא הכל קשה גם ככה.

http://www.youtube.com/watch?v=17ozSeGw-fY