נזכרתי לפני כמה זמן, שאמי היקרה אמרה שהיא לא מאמינה באהבה. כמובן שהתקוממתי, אבל לא אמרתי הרבה - אני חושבת שפשוט אמרתי 'אני כן,'. זה היה לפני המון זמן.
כן, אני מאמינה באהבה במאת האחוזים.
אמא יקרה, איך יכול להיות שאת לא מאמינה באהבה? הרי יש הוכחות חיות מסביבך, כל שנה, כל חודש, כל שבוע, כל יום, כל שעה, כל דקה וכל שנייה. את לא רואה את זה? איך, אמא, את; הבן-אדם הכי מדהים שאני מכירה, לא מאמינה באהבה?
אני לא מאמינה שאת חושבת את זה.
ואני בטוחה שהדעות על זה חלוקות, כן, ובטח יש כאלה וכאלה, אבל איך אתם לא מבינים?
הרי יש אהבה מסביבנו. בתוכנו. זאת לא אשליה.
את אוהבת אותי, אמא, אני בטוחה בזה.
ואת אוהבת את שני הבנים האחרים שלך.
את אוהבת את התחושה הזאתי, שגם אני חווה אותה, של סיפוק כשאת מכינה משהו שמוצא-חן בעניך.
את אוהבת מוזיקה ואומנות.
ואתם, אתם אוהבים את ההורים שלכם.
את המשפחה שלכם,
את החברים שלכם, אם אתם ברי מזל,
את הריח של החורף או הקיץ,
את המתיקות של שוקולד על החיך,
ואני בטוחה שאין ספור של דברים.
אז אמא, למה, את חושבת, שסוג כזה של אהבה קיים אבל לא קיים הסוג של אהבה רומנטית?
ואיך זה שאתם חושבים שכל הסוגים האלה של אהבה קיימים, ואתם יודעים שזה קיים, אבל דווקא האבה המדוברת של בני זוג לא קיימת? איך זה?
כי אהבה קיימת.
ותגידו מה שתגידו, אני מאמינה בה, ולא בשטויות שמסביבה.
אני לא מאמינה באהבה ממבט ראשון, זה רדוד.
אני לא מאמינה באהבת אמת, אתם צריכים שהיא תהיה אמיתית לא מישהו אחר.
אני לא מאמינה בזה, אבל באהבה כן.
כי כשאני רואה אותך, או את אבא, או את אחי, אני לא מרגישה פרפרים בבטן.
ואני כן מודעת שיש להם פגמים, ואני לא שלמה איתם.
אבל אני אוהבת אותם.
ואותך.
כי אהבה קיימת.
וואו, אם רק היה לי מספיק טאקט בשביל לדעת איך להגיב לזה...
אני שמחה. זה כיף. תודה. (?)
אני רוצה להודות לDass המקסימה שהראתה לי את זה 
זה אולי לא הרבה אבל בשבילי זה המון
דאבל YAY !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מדטרקטבת