http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023התבכיינות דרמטית במשלב לשוני גבוהheCopyright 2026 מדטרקטבת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13973887<div align="right" dir="rtl"><p>השאלה היא האם לסגור את הבלוג ואיתו את עברי המפליל, הנתון כרגע לכל מי שמכיר אותי, או להמשיך ולהשאירו פתוח כי זה נחמד להיכנס לכאן פעם בשלושה חודשים ולראות שעדיין יש לי, בערך, חמש כניסות בחודש? </p> <p>&nbsp;</p> <p>אין לי הרבה מה לומר אבל אני מתבכיינת די המון ואולי כדאי שאני אתחיל להתבכיין כאן באופן קבוע, ואז אקבל המון תשומת לב מאנשים שלא מכירים אותי (ואפילו, חס וחלילה, מאלה שכן) </p> <p> נראה <br />-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-</p></div>Sun, 24 Nov 2013 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13973887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13973887http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13930415<div align="right" dir="rtl"><p>אם עוד מישהו אחד יתבכיין על הגנדע הזאתי אני אפילו לא אנסה להסתיר את הגלגול עיניים שלי</p> <p>&nbsp;</p></div>Sat, 05 Oct 2013 21:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13930415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13930415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13857616<div align="right" dir="rtl"><p>טפו באב כי זה איכסה<br><span style="font-size: 10pt;">וזוגות זה מעצבן&nbsp;</span></p><br><p>חלמתי שצ'אנינג טייטום מתחיל איתי ואנחנו מבלים ביום האהבה ואז אני שומעת אותו צוחק עלי עם חברים שלו<br>אבל אני זוכרת ממש ממש טוב כמה נחמד היה לי כשהיינו ביחד ובקושי את החלק השני אם בכלל &nbsp;</p><br><p><span style="font-size: 10pt;">איזה עשר זוגות ביקשו מאיתנו לצלם את חיי האהבה הזוהרים שלהם אתמול<br>ממש לאכול מול הרעבים&nbsp;</span></p></div>Tue, 23 Jul 2013 14:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13857616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13857616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13844799<div align="right" dir="rtl"><p>אישה הנראית בתחילת העשור השלישי לחייה מעדה במורד מדרגות העץ אל תוך הסלון. שיערה היה דליל ומתולתל ופניה היו חדות אך נאות, אבל הבעתה הלא יציבה רמסה את כל היופי שעוד נשאר לה מנעוריה. היא חיפשה בעיניים מטושטשות את הצל שהיה אמור להיות בתה, וכאשר מצאה אותה, כתפיים מכווצות בחרדה ופנים עייפות, צעקה, "אני יוצאת!" גבה הזדקף מעט מעמידתה המנודנדת ונראה כאילו התמתחה בעת הגייתה בשביל לוודא שהמילים יפגעו בכל קורות הבית.</p> <p>"לאן?" שאלה. היא ידעה שתשובה אמתית היא לא תקבל, אך ההרגל שהוטמע בה קיווה שאולי הפעם אולי תהיה לה בקרה. </p> <p>האם הניפה אצבע מאשימה לכיוון הכללי שממנו שמעה את הנערה, אך נראה כי לא יכלה לעמוד בשליטה על התנועות שבחרה לעשות וידה רעדה, כאילו עומדת להינתק מגופה וליפול, חסרת הגנה. "אל דברי איתי, <em>מופקרת</em> <em>מגעילה</em>" ירקה האם. "אני זאת שהביאה אותך לעולם הזה, ובתמורה" &ndash;קולה עלה במקצת- "את הבאת אותי <em>לתחתית</em>. אני יוצאת, ואת צריכה <em>ללגום</em> כל מילה שאני אומרת ולנשק את הרצפה שאני הולכת עליה!" וכמעט איבדה את שיווי משקלה מכמות האנרגיה שהייתה צריכה למצוא בשביל להגות את המילים הללו. היא הסתערה לכיוון הכניסה, דלת המקושטת בחלון צבעוני, כמו בכנסייה, ולפני שטרקה אותה מאחוריה קראה "השארתי לך משהו במקרר, שלא <em>תגוועי ברעב</em>. ותעשי לי טובה, תעשי משהו מועיל ו<em>תנקי את הטינופת הזאת</em>." לשנייה חדה חשבה שדבריה של אמה אולי היו צריכים להישמע לשתי פנים, אבל נזכרה שגם אם היה לה אכפת, המצב הנוכחי שאמה שררה בו לא נתן לה הרבה מקום לתחכום כה גס.</p> <p>לאחר ששמעה הנערה את הטריקה, ואת קולות הצעדים הלא סדירים של אמה הולכים ומתרחקים, נשמה נשימה עמוקה. בתנועה מובסת הלכה לכיוון המקרר בשביל להשתיק את הכאב שהתמקם לה מהוושט עד לתחתית הבטן. כאשר פתחה את המקרר ראתה גוש גבינה ומשקה אנרגיה פתוח. היא גירדה את העובש הירקרק מהגבינה במיומנות וחתכה שלושה פרוסות שוות בגודלן, אשר, כל אחת בתורה, הניחה בפיה עד שהחום והרוק מוססו את הגבינה והחליקו אותה במורד הגרון. </p> <p>היא הניחה את הגבינה בקפידה במקרר ועלתה לקומה העליונה, שם מוקם חדר האמבטיה וגם נוצל החדר היחידי שהיה בבית על ידי אמה. על המיטה הונחה סיגריה דולקת שכבר הספיקה לעשות חור בגודל של אצבע-וקצת בסדינים, שלא לדבר על צרור הסיגריות שכבר חרכו את הפרקט המלוכלך. הנערה הרגישה את קצב הלב האחיד שפעם בחזה כאשר הרימה שתי בקבוקי יין ריקים מהרצפה והניחה אותם על המדרגות. את הכדורים השטוחים בצבע הכחול היא תחבה במגירה, את הצעצוע מין היא החזירה אל הארון ואת התחתונים האדומים היא הרימה לכביסה. את הפעולות נראה כי גופה המשיך והפעיל באופן אוטומטי בעוד ראשה נדד לחישוב המרחב בין כל מדרגה וכמה קל יהיה להחליק שם ובטעות לנפץ את הקרסול. </p> <p>&nbsp;</p> <p>*</p> <p>&nbsp;</p> <p>כאשר קול הברמן בקע מתוך השפופרת המצהיבה, מודיע את הידוע מאליו, הניחה הנערה את בקבוק האקונומיקה על השולחן, שמה את הדבר הכי קרוב למעיל שמצאה ויצאה אל הקור במטרה לחפש אחר אמה באחת הסמטאות הקרובות. קול הבס הנעים של הברמן לא היה זר לנערה בעוד היא שמעה אותו כל כמה פעמים שאמה יצאה. גם הוא היה צעיר, לא יותר מגיל תשעה עשר, והכיר את הנערה במקרה. המשפטים שהועברו בין השנים היו רכים ורשמיים כאחד, אך משהו בתזוזת היד החלקה כשחייג הברמן שחור העור אל הנערה הסגיר שמדובר בקרבה לא ממומשת. </p> <p>כאשר יצאה הנערה לשוטט בחלקים החשוכים של העיר אחר אמה, לא פעם דמיינה את הקול הנעים אומר דברים בעלי תוכן התואם את הנימה שלו. הנערה התרכזה בהבל פיה החם הנראה בכל פעם שנזכרה לנשום. פנסי הרחוב הבהבו באיום ההושרש בתודעת העולם מסרטי אימה קלאסיים. </p> <p>נראה כי היא כבר חיפשה שעות, והניחה כי אמא שלה מצאה מחסה אצל גבר אקראי והיא נתנה לרגליה לגרור אותה הביתה בשעה שמוחה עופף בחזרה לצלילים שחוקים של הברמן. </p> <p>היא החליקה את מפתח הכסוף לתוך המנעול וסובבה אותו עד שנשמע קליק. הנערה נכנסה בעייפות וסגרה אחריה את הדלת כמו גברים שחזרו מיום עבודה עמוס לבית שומם. היא לא הדליקה את האור כשעברה במסדרון לכיוון המטבח, ומכאן לא ידעה על הנוכחות שגזלה ממנה את הנוחיות שהרשתה לעצמה, אבל עוד לפני הכניסה למטבח היא הרגישה את ליבה מאיץ ואת גופה נדרך וידעה שהלילה שלה עוד לא הסתיים. </p> <p>"את אוהבת נקיון?" התייפחה בהתרסה אמה, הישבה על רצפת המטבח. הבת לא ענתה ונעה באיטיות כאילו היא מנסה להרגיע חיית פרא. האם הרימה את זווית פיה בחיוך כואב בדיוק כמו שהרימה את גליל האקונומיקה ושפכה את תוכנו על ראשה. הנוזל הסמיך עשה את דרכו מקדקוד ראשה לפניה וכתפיה, זלג בכמות שלא חסכה הרבה מקום, עבר מאפה לגרונה, והכתים את בגדיה. </p> <p>לרגע מפחיד אחד חשבה הנערה כי העייפות עלולה לנצח אותה, וכמעט שקלה האם פשוט ללכת לישון, אך החרדה לא נתנה לה את הפריווילגיה לדשדש באפשרות הנוראה הזו. היא מיד הלכה לאמה הצורחת, ומחתה את פניה בחיפזון בשעה שהעלתה אותה במעלה המדרגות אל תוך האמבטיה. המים גירדו את פני החומר ששרף באפיה של הנערה, בעוד היא רוחצת את אימה העירומה בקפידה, לא מדלגת על שום מקום, מסבנת היטב. המים היו קרים וניתזו לכל עבר ונראה כי המאורע קורה במישור אחר. <em>ראש אחורה, תעצמי עיניים,</em> <em>כן</em>, <em>יופי</em>, <em>את בסדר עכשיו</em>, <em>הכל בסדר</em>. היא ניגבה את אמה המייבבת והלבישה אותה בבגדים הכי נוחים שיכלה לדוג מהארון. היא חשבה על הסימטריות של המיטה ביחס לרצפת הפרקט, על איך שהקווים אינם מקבילים ואיך השכיבה את אמה באלכסון על המיטה, עדיין בוכה בהיסטריה, בעוד שערה נדבק לפניה. היא נשכבה לידה וליטפה את שערה, הסיטה אותו לאחור. "ששש..." הרגיעה בנהימה חוזרת. "ששש, זה כבר עבר..." "אני כאן..." והיא הכריחה את עצמה להמשיך בצ'אנטת ההרגעה גם כאשר היפחות הוחלפו בשיהוקים. היא הזכירה לעצמה לנשום רק כשהיא חייבת, אוסרת על לטעום את הריח של אמה. </p> <p>הנשימות כמעט הסתדרו, והשרירים כמעט ונחו, ולאחר שתיקה ארוכה, כאשר הנערה כבר חשבה שאמה נרדמה, נשמה אמה "אם את לא תהי פה, אני אמות." הודיעה בשקט ההולם בדפנות החדר. "אם תלכי, תדעי שאני אתאבד." ועם זה, סגרה את עיניה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>הגשה ל<a rel="nofollow" class="blog" href="../blogread.asp?blog=818348&amp;blogcode=13838880" target="_blank">ספרותון</a> בנושא משפחה</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 11 Jul 2013 16:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13844799http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13844799http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13844255<div align="right" dir="rtl"><p>אני רוצה לקרוא את הספר הזה כל יום מחדש, לשמר כל חלקיק בדמויות ולשנן כל משפט שהנתגן לו על הדף. אני רוצה שכל פעם אני אשכח מה קראתי כדי שאני אעבור את אותה סערת רגשות כמו עכשיו. אני רוצה שאף אחד לא יכיר את הספר הזה לעולם כי הוא רק שלי. אני רוצה שהלב יפסיק לשקול ככה כי אני כבר לא יכולה לחוות את ההרגשה הזו אחרי שסיימתי. אני רוצה לכתוב לפני שיסתם לי שוב הראש מהפאנים השנונים שאני קוראת בטאמבלר. אני רוצה שהספר הזה יהיה אני, אני אבלע אותו והוא יהיה חלק ממני לעולמים וכשישאלו אותי מה הספר האהוב עלי אני לא אספר כי לא ארשה שמישהו אחר יקבל את אותה הפריווילגיה שבקריאת היצירה הזו.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 11 Jul 2013 00:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13844255http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13844255http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13842324<div align="right" dir="rtl"><p>מה נסגר עם הממולצים בזמן האחרון?&nbsp;</p> <p>פעם אני זוכרת שכמעט כל דבר שעלה לשם היה הברקה&nbsp;</p> <p>ועכשיו זה מלהיב אותי שאני קוראת משהו שהוא כמעט מעניין כמו שהציגו אותו&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 09 Jul 2013 10:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13842324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13842324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13841271<div align="right" dir="rtl"><p>יותר התלהבתי מהעובדה שברכבת תיאמו זמנים עם האוטובוסים</p> <p>מאשר שהיה לי יום הולדת&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>חלמתי שאני עוברת מגמה ועכשיו אני חייבת לעשות את זה</p></div>Mon, 08 Jul 2013 11:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13841271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13841271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13831347<div align="right" dir="rtl"><p>בבלוג יש לי אלטר אגו&nbsp;</p> <p>ויש לי הרגשה שכבר עלו על הבלוג</p> <p>ועכשיו אני מנסה להוריד את האלטר מהאגו</p> <p>זה הגיוני?</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>מה זה משנה בכלל</p></div>Sat, 29 Jun 2013 16:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13831347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13831347http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13827468<div align="right" dir="rtl"><p>אני אוהבת דברים שאני לא מבינה עד שאני מבינה אותם</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 25 Jun 2013 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13827468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13827468http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13827357<div align="right" dir="rtl"><p>כל פעם שבאתי אליה היא הכינה תה. הייתם מצפים שאישה כמוה תכין תה בקנקן חרסינה עם עלים, אך לא היה זה המקרה. כאשר היינו מסיימות לשתות, אני לאט לאט והיא מהר מהר, היא הייתה לוקחת את הטיונים וקושרת אותם לעציץ הנח על עדן החלון. היא אמרה שפעם שזה היה דבר מקובל, ואני שאלתי מתי פעם היה&nbsp;</p><p>היא מעולם לא ענתה.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אמא ואחי נוסעים היום לארהב &nbsp;</p></div>Tue, 25 Jun 2013 20:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (מדטרקטבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=822023&blogcode=13827357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=822023&blog=13827357