it’s my life...

זה אתגר.

בד"כ כשהיה לי יום חביב, הוא היה פשוט נגמר בזה שלא הייתי בוכה בלילה לתוך הכרית.

בזמן האחרון, ללכת לישון מחייכת היה... נדיר. מאוד.

ועכשיו, יומיים ברצף (אלא אם אני אתחיל לחשוב), אני הולכת לישון מחייכת.

פעם זה היה ככה... תמיד בערך. זה היה ככה הרבהרבה פעמים.

בלי שום סיבה, הייתי מחייכת.

ולא חיוך כדי להגיד לעצמי ולעולם "הנה. חייכתי.", אלא... חיוך אמיתי.

לא חיוך מזוייף כמו שאני מחייכת לאחרונה כשאני ליד אנשים.

חיוך שבא ממקום של שמחה. אולי אפילו אושר.

ועכשיו... אני חושבת שחזרו אותם חיוכים.

אולי לא של אושר. כי נאי לא לגמרי מאושרת.

אני בספק אם זה בכלל אפשרי

תמיד יהיה איזה משהו ש...יפריע בדרך הזאת.לאושר.

ואני, עם מיומנויות הסבל שלי, אצליח למצוא אותו.

אבל נכון לעכשיו?

אני פשוט. שמחה. שאני הולכת לישון מחייכת.