אז כן עליתי ויותר מקילו. כוסאומו של העולם.
46.5 החיים שלי לא יכולים להיות טובים יותר הא?
טוב אז היה לי חבר (או משו לא ברור שכזה) לפני כמה חודשים.
הוא הבן אדם הכי מדהים, אוהב, מתחשב,מקבל, פתוח,
ופשוט מושלם בעיניי.
לא ראיתי אותו איזה חודשיים. עד לפני שבוע.
הוא יצא כבר עם מישהי אחרת.
ישבנו איזה שעה ודיברנו על המון דברים.
כמה ימים אחר כך הם ניפרדו.
ניפגשתי איתו.
לא קרה כלום בינינו מן הסתם.
לא רציתי שיקרה.
התחבקנו. הרבה.
אני חושבת שבאותו יום שראיתי אותו לפני שבוע, כשהוא חיבק אותי לפני שהלכתי הביתה, לראשונה בחיי, חוויתי רגע אמיתי וקטנטן של אושר טהור.
כשאני מחבקת אותו כל הסביבה נעלמת. כאילו שאנחנו לבד בעולם. כאילו שהזמן מפסיק ללכת.
כל העולם מפסיק להתקיים.
אני אוהבת אותו. והוא אוהב אותי (לפחות ניראלי).
בתור חברים טובים. הבסיס שלנו תמיד היה חברות.
חברות אמיתית.
אני שמחתי שהוא יצא עם הבחורה הזאת.
רציתי לראות אותו מאושר. דבר שאני לא יכולה לגרום לו.
כי אני רוצה שהוא יהיה מאושר. גם אם אני לא האחת שתגרום לו לאושר.
הוא כל כך חשוב לי. כל כך אכפת לי ממנו.
הוא כל כך מושלם בעיניי.
הוא לא רזה.
הוא לא חטוב.
הוא לא גבוה.
הוא לא צעיר.
הוא לא מה שרוב בנות גילי היו תופסות כמושלם.
השיער שלו מאפיר.
יש לו מבנה רחב.
הוא גבוה ממני בכמה סנטימטרים ספורים.
יש לו קמטים קטנים ליד העיניים כשהוא מחייך.
הוא עושה פרצופים מוזרים כשהוא חושב.
הוא מעשן כמו קטר.
הוא מבוגר ממני כמעט פי שתיים.
לפעמים הוא חסר אחריות כמו ילד.
ואני אוהבת אותו.
אהבה טהורה ואמיתית.
זאת אהבה כלכך גדולה שאני מוכנה לתת לו לחמוק מבין הידיים שלי, ולתת לו לעוף, לבחורה אחרת.
מישהי שתוכל לתת לו את מה שאני לא יכולה.
לחשוב בהיגיון על העתיד שלו לפני שלי.
להחליט בשבילו שזה כבד עליו.
אני כבדה עליו.
תמיד אמרתי שמגיע לו את הבחורה הכי מדהימה בעולם.
שתאהב אותו.
שתהיה שם בשבילו.
שתעריך את הסבלנות שלו.
שתבטח בו.
שתדע שהוא לעולם לא יפגע בה, לפחות לא בכוונה.
שתפתח את הלב שלה בפניו ותתן לו לראות את כולה.
שתדע כמה הוא מדהים. כמה הוא שווה.
שתעריך אותו. את כולו.
שתכין לו ממולאים יותר טובים משל סבתא שלו.
אני שבורה מפנים. הלב שלי קורס. אני לא מפסיקה לחשוב עליו. אני על סף דמעות. בכיתי כל כך הרבה בימים האחרונים.
אני יודעת שפיספסתי את ההזדמנות שלי. שויתרתי עליה. עליו.
ואולי אני אחיה את חיי בחרטה על איך שסיימתי את הכל.
שהשלמתי עם העובדה שאני לא האחת בשבילו.
שהחלטתי שבטוח אי שם יש מישהי שמגיע לה כל הטוב הזה, כל הטוב שהוא.
ושזאת לא אני.
הרצון הזה לראות בן אדם מאושר בידיעה שלא את זאת שתתן לו את האושר הזה, שזאת תהיה בחורה אחרת, ולהיות מאושרת בשבילו, לא משנה כמה זה כואב,
זאת אהבה.
ואני באמת אוהבת אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Valerie01