לא כל מי שנודד מחפש את דרכו - ג'. ר. ר. טולקין

הבנתי מה הבעיה שלי - אני מפחדת. מפחדת לחבר מילים למשפטים שלמים, מפחדת להחזיק ביד מכחול טבול בצבע ולהניח אותו על הקנבס, מפחדת לפתוח ספר במקום בו הפסקתי לקרוא ולהמשיך משם, מפחדת לקום בבוקר כדי לא להתייצב אל מול החיים המשעממים שלי.

אני מעדיפה לחלום על עולמות רחוקים, על יקומים מקבילים, שם אני אני אחרת. קצת, לא יותר מדי. אני האחרת היא אמיצה באמת, ולא רק בליבה, והיא נלחמת בשביל להשיג את המטרות שהציבה לעצמה. שקעתי בדימיון, אני מקווה שאצליח לשחות חזרה לפני המים, כי אני רוצה להשתנות. אני יודעת שאני מסוגלת לשנות את ההתנהגות שלי, הרי זה הכל בראש. אני לא רוצה יותר לפחד להתחיל, להיבהל מהדברים הלא מוכרים והלא מתוכננים.

כמו שאמרתי, הכל בראש, ואני רק צריכה להדחיק את זה, אבל לעזאזל עם הקלישאות, מה יהיה כשלא אפחד עוד?