http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539heCopyright 2026 Aldebaran. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14344961<div align="right" dir="rtl">המון זמן לא הייתי כאן. המון זמן. לא כתבתי, לא פרסמתי. רק קראתי וקראתי וקראתי. המון השתנה בשבעת החודשים שעברו מאז שכתבתי בבלוג שלי: אני מסכמת נכון להיום קצת יותר משנה וחצי לשירות בצבא. הספקתי להתפתח מבחינה מקצועית בתפקיד שלי, להתקדם ולהיות מפקדת, ללמוד, לשאוף, להשתנות, להתלהב, לשנות, להשפיע, להתעלם, להנות, להישבר ועוד ועוד. עשיתי כל כך הרבה דברים בשבעת החודשים שעברו מאז כתבתי כאן בפעם האחרונה. אז היה לי קשה, וגם היום קשה לי. מצחיק שאני כותבת בדרך כלל כשקשה, ואולי רק אז, כי המוזה מתחזקת וההשראה עולה על גדותיה כשעצוב והמוח פועל שעות נוספות. אספר לכם את הסיבה בגללה הנפש שלי מעורערת החודש - אני ועוד חברה מהקורס שלי הגענו יחד ליחידה. שתינו התקדמנו בערך באותו הקצב. בזמאנו כל אחת עברה להיות בצוות: אני בצוות אחד והיא בצוות אחר. לפני חודש קודמתי להיות מש"קית, והיא לא. מבינים מה קורה פה? אני מרגישה שהיא מקנאה בי כאילו גיליתי את הסוד שבעזרתו כל מתכת יכולה להפוך לזהב, ובעוד אני מתעשרת היא אוכלת קש. אכפת לי ממנה, אחרי הכל היא חברה ממש טובה שלי. אבל אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שהיא רואה עצמה כשוו</div>Wed, 24 Jun 2015 22:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14344961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14344961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14227799<div align="right" dir="rtl">אז זהו. הבנתי את הפאנץ'. רק כשאני לבד מספיק זמן אני מצליחה להתנתק מכל מה שסביבי ולהסתכל באובייקטיביות יתרה על החיים שלי ועל מי שאני. זה מכאיב כל כך לפעמים. בכל אופן, אם היו שואלים אותי את מה אני הכי אוהבת בעולם, הייתי עונה שאני אוהבת את רעש הגשם הניתך על חלון הברזל בלילה, ואת הזריחות השקטות במדבר בבוקר שאחרי. יותר מזה אני לא צריכה.</div>Sun, 02 Nov 2014 21:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14227799http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14227799http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14227693<div align="right" dir="rtl">בסוף השבוע האחרון האויר התחלף והשמים בכו כמעט ללא הפוגות. אני אף פעם לא יודעת אם זה מזג האויר שמציג לראוה את מה שמתחולל אצלי בלב או שאני זו שמושפעת מכל שינוי קטן בטמפרטורה. היה לי טוב לזמן מה, ואתמול בערב האחרון של הסופ"ש בבסיס, כשסוף סוף הייתי לבד ומנותקת מההוויה החברתית הלא הגיונית של צה"ל, הכתה בי ההבנה שבחצי השנה האחרונה ואולי מעט יותר, הייתי עיוורת לעקרונות שעליהם גדלתי וסיגלתי לעצמי. לא הצלחתי להירדם בגלל זה, ואולי גם בגלל חלק מתקרת המתכת שהחליט להתאבד לכיווני. אני רוצה לצעוק כל כך חזק אבל אין מי שיקשיב, בייחוד כי אני כבר לא מקשיבה לעצמי. העיוורון שלי נבע בעיקר בגלל שהעיניים שלי נטו לכיוונים שמעולם לא בחנתי לעומק, למשל שיחות נפש אל תוך הלילה, בנים, איפור, דברים שטחיים שאף פעם לא היו נחלתי ובכל זאת אימצתי אותם קרוב אליי. הכי קל לראות כמה השתניתי כאדם יעיל ועובד. אם פעם הייתי מקדישה את כל כולי לעבודה, לסקרנות וליצר הלמידה, היום הכל שונה, הלמידה שלי רדודה ואני לא מתרכזת וגם לא מתעמקת מספיק. פעם הייתי חוקרת, יורדת לסוף דעתם של דברים. היום? היום אני כלום לעומת מה שהייתי. אותו בחור</div>Sun, 02 Nov 2014 18:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14227693http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14227693http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14222841<div align="right" dir="rtl">דברים שלקח לי זמן להפנים. הם הסתדרו הכי טוב ברשימה: 1. יש לי מערכת חיסונית נפלאה. בציניות כמובן. המזגנים בבסיס עשו את שלהם ואני, מראש השנה ועד סוכות א' הייתי משופעת. אחר כך הבראתי ועברתי להיות חולה בוירוס בטן כלשהו מסוכות א' ועד חוה"מ. כיף חיים להיות חולה כל כך כשאת לא בבסיס (רמז: גימלים שהיו יכולים להיות שלי). 2. אני חייבת לשים לב להיגיון שלי ולא להתעלם ממנו. אני לא בטוחה אם סיפרתי, אבל היה בחור אחד שהחליט שהוא מפלרטט איתי בווטסאפ במשך כמה חודשים. הוחמאתי אז זרמתי. אחר כך נפגשנו פעם אחת ומאז דממת אלחוט. אני נשבעת שמההתחלה משהו הרגיש לי לא נכון בכל הסיפור הזה אבל מאחר ואני לא זוכה לכאלו קומפלימנטים החלטתי לשים בצד את המחשבה ולתת ללב להוביל. התברר לי שעשיתי טעות. הייתי צריכה להקשיב להיגיון מלכתחילה אבל בדיעבד הכל הופך לפשוט יותר. איך אומרים? מי שנכווה לא יתקרב שוב לאש. זה לא שלא אתן לעצמי לאהוב ולהתנסות, אלא אשתדל לשים לב לפרטים הקטנים ולא למעוד לתוך תהומות שקשה לצאת מהן. אני יודעת שזה נראה כמו תחילתו של דיכאון אבל אני שמחה שתפסתי את עצמי בידיים ולא פיתחתי ציפיות. 3. החברה הכי</div>Fri, 24 Oct 2014 19:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14222841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14222841http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14202259<div align="right" dir="rtl">כבר יש רוח אחרת. שמתי לב לזה לא מזמן. האוויר מתחלף לאט והשמים נצבעים אחרת בזמן השקיעה. השמש עצמה זורחת במקום שונה מזה בו היא עולה בקיץ. עלים מרשרשים ומאיימים להנתק מענפיהם, והיש תחושה שהעולם מכין עצמו לעונה הקרה הקרבה ובאה. אני מחליפה מלתחה, פלייליסט ואיפור. שטחי אמנם, אבל כל אלה הם החצנה למה שמתחולל אצלי בראש ובלב. אני מאושרת בגלל הימים האחרונים ועכשיו מתווסף השינוי העצום בטבע שלו אני תמיד מחכה, בייחוד בקיץ האינסופי של ישראל. דברים משתנים, ויש לי הרגשה טובה שהם משתנים לטובתי הפעם, ואני כל כך שמחה שזה ככה, כל כך שמחה, שאני לא מסוגלת להסביר כמה!</div>Fri, 19 Sep 2014 16:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14202259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14202259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14199149<div align="right" dir="rtl">היה לי סופ"ש טוב. אפילו נפלא. דברים זזים לטובתי ואני מרגישה שהתפילות שלי נענו, כל אותן תפילות שנטוו בשעות לילה מאוחרות מלאות דמעות מרות. הלב שלי נקרע ונשבר אינספור פעמים במהלך השנים האחרונות ופתאום כל הטוב הזה נוחת עליי. אני לא יודעת איך להודות על זה. טוב לי כל כך ואני מאושרת. אומרים שאושר הוא רגעי אבל אני בטוחה שיספיק להיזכר בו גם כשלא יהיה ולהתמוגג מחדש. אין לי מילים, בחיי שאין לי, וזו אחת הפעמים היחידות שאני באמת ובתמים לא יודעת מה לומר. על הפנים שלי מרוח חיוך גדול ויש לי הרגשה שכל המהמורות והמלכודות שהכשילו אותי בדרך נגמרו, התחשלתי, ועכשיו? עכשיו אני בסדר, יודעת להתמודד, ויודעת גם להבליג, לראות ממעוף הציפור. תודה :)</div>Sun, 14 Sep 2014 00:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14199149http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14199149http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14190614<div align="right" dir="rtl">אני מתקלקלת. יש דברים רבים כל כך שקרו לי בבת אחת כמעט בשבועות האחרונים, והכל מבלבל אותי נורא. יש כמה אנשים שמשגעים את המחשבות שלי וזה אסור, זה פשוט לא נכון לי כרגע; והמצב הבטחוני שטלטל אותי מהעצם בייחוד כי הייתי במרכז המערכת הפעיל בשובו אחים ומאז אנחנו על הרגליים למרות שנגמר; והעובדה שאני מפגרת בחפיפה והיה לי נצח לסיים אותה ודחיתי הכל לטובת חופש והנאות. אני מתקלקלת, ואני חייבת להמשיך במסלול שבו התחלתי אחרת לא אשיג דבר ממה שרציתי ותיכננתי להשיג. אז נכון, הכל נתון לשינוי, אבל אני לא מסתדרת עם הקצב המסחרר שבו קורים השינויים סביבי. אני לא מסוגלת למצוא נקודת עניין אחת שתעגון אותי במקום הנוכחי שלי, אני לא מסוגלת להתמקד וזה מפחיד אותי מאוד. אני לא אדם של ריגוש רגעי אלא של הרפתקה שלא נגמרת ופתאום יש לי יותר מהראשון וכלום מהשניה. מכירים את המשפט "תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת"? זה בדיוק מה שהראש שלי צורח כל כך הרבה זמן. הלב שלי פספס את זה ונשאב לתוך המציאות המפתה בעוד הראש נזרק לריק. אני חייבת להמשיך להיות בפוקוס, כי חבל שאפספס את האור האדום ברמזור ודברים יחתמו באי ודאות גמורה.</div>Sat, 30 Aug 2014 12:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14190614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14190614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14161218<div align="right" dir="rtl">אם יבקשו ממני להגיד את האמת, ממש יכריחו אותי לחשוף את מה שמתחת לפני השטח, אני לא אתקפל בתוך עצמי ואומר את מה שעל לבי כבר חודשיים שלושה. קשה לי כאן בבסיס. אני לא מסתדרת עם המצב, בוכה כל הזמן מבפנים ומדי פעם, לעיתים רחוקות, מבחוץ. אני לא רוצה שיראו את הקושי ואת הדמעות שלי. אני לא רוצה רחמים. אני לא רוצנ דבר מכל הדברים האלו שמקבלים כששמים לב אליך בצורה הזאת. אני רוצה חום אנושי ולא את המסגרת הנוקשה הזאת שנקראת צה"ל ומאפיינת את עצמה כ"צבא העם". זה אמנם נכון על הנייר אבל המציאות שונה כל כך. הסדיר נחת עליי בבום ולאט או מהר, אני כבר לא מבחינה, העצב והשיכאון גוברים עליי ואני שוקעת לתוכם. אני אוהבת את האנשים שאיתי אבל יש כאלו שנוכחותם מעיקה עליי. לא אכחיש שיש אנשים שמאסתי בהם, שאיתי כל היום וכל הלילה ואני כבר לא יכולה יותר לחיות ככה. אני זאב בודד מטבעי ואני מכירה את עצמי טוב מספיק כדי לדעת מתי לעצור, והבעיה היא שבצבא אין אף אחד שבאמת יקשיב לי או לאחרים שמצבם דומה, כי אלה שקרובים לי בגיל איתי באותה הסירה והם לא אובייקטיבים, ואלה שמדברים איתי ממרומי דרגתם וגילם, לא זוכרים איך זה להיות חייל פשוט. א</div>Wed, 16 Jul 2014 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14161218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14161218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14153229<div align="right" dir="rtl">מילות המואזין אשר התרגלתי לשמוע במשך חיים שלמים הפכו בשבוע האחרון לקללות שמחרבות את מחשבותיי וזורעות בהן כעס. בשבוע הראשון לחטיפה, באחת הפעמים בהן הלכתי בבסיס, שמעתי מאחד המסגדים שמעבר לגדר הטפות למלחמת ג'יהאד נוסף על המואזין הרגיל של צהריי היום. שלושה שבועות אחרי, ממש באותן דקות חמות של צהריים, שמעתי, אך אני מקווה שאין זה נכון, אבן שהתנפצה על גדר הבסיס. אני כל כך קרובה שוב לקו האש, לאיומים, לאבנים, לפחד שמבחינתי היה שמור לחיילים בימי האינתיפאדה השנייה. כשהייתי קטנה קיוויתי שכשיגיע יומי לתת את נפשי וחיי למדינה כבר לא יהיה צורך בצבא שמגן עליה. אבל זה לא קרה, והנה מחר בבוקר שוב אלבש את המדים הירוקים. הפעם אני בקו האש, הפעם אני בין אלו שנשבעו להגן על מדינת ישראל הקטנטנה שלנו, על הבית.</div>Sat, 05 Jul 2014 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14153229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14153229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14147877<div align="right" dir="rtl">וכך עמדנו, אלפי אנשים, מקיפים את חלקת הקבר במעגלים גדולים שנמשכו ונמשכו אל מחוץ לבית העלמין. במשך שעה וקצת המדבר דמם יותר מבדרך כלל, ויכולת לשמוע את הבכי החלוש ביותר, את ציוץ הציפורים המקננות בעצים ואת אוושת הרוח החרישית. חום יולי-אוגוסט כבר נתן אותותיו בימים האחרונים, והיו כאלה שהתקשו לעמוד בו אתמול. אני זוכרת בחורה אחת שכמעט התעלפה, אך אני לא יודעת אם זה היה מחום או מעצב. אני זוכרת גם איך כל חבריו ומכריו של האיש שנקטף וביניהם אני, לא ידעו לאן להסתכל כשהובל בתהלוכה לכיוון קברו, כי עדיין לא עיכלנו את שקרה. יכול להיות שהתוודעתם בחדשות של יום חמישי האחרון, שהיה ממש עכשיו, על ארכאולוג שנהרג בהתמוטטות מערה בשומרון. כך אני גיליתי. זה בלתי נתפס. </div>Sat, 28 Jun 2014 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Aldebaran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820539&blogcode=14147877http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820539&blog=14147877