אז אתמול חגגתי יום הולדת 18, והיה נחמד. היום כולו היה הפוך ומוזר, הכי מוזר שאי פעם היה לי.
לא הרבה זכרו את התאריך, אחת החברות הטובות שלי הודיעה לחבורה הקבועה בבוקר שהיום הוא היום, אחר כך אחד מהם ניסה לעודד אותי כי כולנו הרגשנו כמה שהיום הזה רע, ולקראת סוף היום חברה טובה אחרת נזכרה והפתיעה אותי בהפתעה שלה.
נהניתי. היה לי יום מיוחד. אני אוהבת את החברים שלי והעובדה הזאת היא הסיבה שבגלה אני לא רוצה להיפרד מבית הספר, מהמקום הכי מוכר והכי בטוח שיש לי. אני מפחדת מהסוף, מהבלתי ידוע, ומכך שסביר מאוד להניח שלא נתראה יותר. אולי פעם בכמה שנים.
אני לא רוצה להתגעגע, אלא לשמור אותם כמה שיותר קרוב אליי כי הם יקרים לי, ואני מודה בכל יום עליהם. אני אדם ששונא את הדברים הלא מתוכננים, את הבלתי ידוע, את חוסר השליטה שמגיע תמיד לידיים שלי ולכן הכל מתפרק.
אבל אני אקח את הסיכון, אני הרפתקנית ומסוגלת לעמוד בדברים חדשים. זה כואב וזה יכאב, אבל אני אשמור על הקשר למרות שיהיה קשה. אני לא מוותרת עליהם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Aldebaran