לא כל מי שנודד מחפש את דרכו - ג'. ר. ר. טולקין

הלוואי שיכולתי לבטא את המילים הללו בפניך. הלוואי והיית כאן, לצידי, בזה הרגע, כדי שאוכל לקחת את ידך בידי ולעזוב למקום אחר, למקום שיהיה רק שלנוץ אני רוצה שתדע, אבל אני מפחדת. אני מפחדת מהעתיד. אני יכולה לתאר בדמיוני אלף מצבים שיקרו אם אגיד לך את אשר על ליבי, ואלף מצבים שיקרו אם אמשיך לשתוק.

לפעמים אני מביעה משאלה עמומה שהחיים יהיו קלים, אבל אז אני מתחרטת, כי אם החיים היו קלים הם לא היו צופנים בחובם סודות שמחכים שגלה אותם. הם לא היו חיים.

אני רוצה להביט אל תוך עיניך הצבועות בתכלת עמוק ולטבוע בתוכן בכל פעם שארצה. אני רוצה להרגיש את חום גופך קרוב אלי, מגן. אני רוצה לחצות ימים סוערים ולטפס על הגבוהים שבהרים , איתך, לצידך.

אני רוצה שתדע את כל זה, ושלא אהיה פחדנית מדי בשביל להגיד לך כמה אני אוהבת טותך.