לא כל מי שנודד מחפש את דרכו - ג'. ר. ר. טולקין

החורף עוד מעט מגיע, מרגישים את זה באויר.

העורבים הרועשים מוחלפים בציפורי נחליאלי ודוכיפת עדינות.

הן מנקדות את המדשאות הירוקות,

גלויות רק לעיניהם של אלו המבחינים בהן

ונשמעות רק לאוזניהם של המחפשים אחריהן.

היום הולך ודועך,

השמש כבר לא צורבת את העור והאור שלה חמים ורגוע.

הרוח מתחזקת, מדי פעם משמיעה קריאות נצחון על הקיץ.

אני מחכה לעונה הקרה והגשומה שבה אפשר לנעול מגפיים ולקפוץ אל תוך שלוליות,

ללכת ברחוב הריק ולהסתכל בשמיים האפורים,

להקשיב לטיפות הגשם הניתכות על חלון הזכוכית העבה,

ופשוט להנות מכל רגע.

בינתיים, כל שאני יכולה לעשות עם הזמן שניתן לי עד בוא החורף

הוא להביט אל מחוץ לחלון שלי בציפורים המדלגות מעץ לעץ,

בצללים שיוצרות קרני השמש האחרונות של היום על קירות הבניינים,

ולהרגע.

יש לו קול גולמי, לא מלוטש,

ואני חושבת שאני מתאהבת בו.

לאט.

Enya - A Day Without Rain