הרבה קורה אצלי בראש עכשיו אבל שום דבר שאני מצליחה להוציא במילים.
כבר כתבתי מה אני רוצה, למה רע לי ולמה טוב לי, הכל נשאר במצב דומה ודיי תקוע הייתי אומרת.
אני קצת מאוכזבת ספק כועסת שהרשיתי לעצמי להיות חלשה וכנועה שוב,
מרגיש כמו דה ז'ה וו אבל הפעם המסקנות הן מתוך בדק בית, והוא כבר לא גורם בתוך סיפור.
יצאתי מטומטמת. ניסיתי להגיע לסוף המכריע, בניתי לעצמי טקס שלם בתוכו הבטחות ומילים כל כך גדולות...
כשבקלילות דעת ובשנייה אחת לא מחושבת הפרתי את הכל.
אני מרגישה במאבק סרק, חודשים של מאמץ לפה ולשם, אבל שום תוצאות של ממש, כבר אין כוח וגם אין טעם.
כבר נמאס לי מאותו המשפט בניסוחים שונים, אבל אני רוצה להגיע למציאות שתשמח... ולא תעייף אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
