I'm on my way.

[גיוס] אני מוצאת את עצמי מתבאסת פעם אחר פעם שהתקופות של הגשם כל כך קצרות. יום, יומיים, שלושה, לא יותר. כל תקופת ההכשרה הצבאית שלי תהיה בחורף ואני תוהה אם זה טוב או לא. לחורף יש נטייה לגרום לאנשים להיות עמוקים יותר ופתוחים יותר- הקסם שבכוס תה חם עם מעיל ברוח עושה את זה.
אני לא מפסיקה לחשוב על הגיוס. מה זה יעשה למערכת היחסים שלי, האם אני אצליח למצוא את עצמי שם, האם אני אוהב את מה שאני עושה. אני גם חופרת על זה בבלוג כל התקופה האחרונה, זה די פתטי. אני מנסה להכריח את עצמי לא לחשוב על זה,להתנתק. להתרכז בעבודה (כל כך נמאס לי) ולהפגש מלא עם חברים כל עוד זה כל כך פשוט, אבל מסתבר שכשמנסים בכוח לא לחשוב על משהו אז הוא עושה לך פרנציפ. 

[מלצרות] העבודה כבר מעצבנת אותי. כשרק התחלתי למלצר אהבתי את זה מאוד. נהניתי מאנשים נחמדים, נהניתי להיות על הרגליים, נהניתי להיות עסוקה, נהניתי מהשיחות החפוזות והמקוטעות עם שאר המלצריות ובאיזשהו מקום אפילו נהניתי מהאנשים המעצבנים שדורשים הכל- נהניתי מהאתגר שבלא להתייחס אליהם. אבל עם הזמן השגרה נכנסה, ואותם אנשים כל יום החלו לשעמם אותי. אותן הערות על ה"עיניים היפות שלך", "החיוך שלך עשה לי את הבוקר", ואותו זקן בכיסא גלגלים שעובר עם הפיליפיני שלו בבקרים ואוהב לגעת לי בישבן (אחרי הפעם השנייה צרחתי עליו כמובן).
אף אחד לא זוכר את המלצריות. אני יודעת את זה על עצמי. לפני שהתחלתי לעבוד במקום הנוכחי הייתי נכנסת לשם המון, אבל כשהתחלתי לעבוד שם לא מצאתי את עצמי נזכרת בפנים של אף בחורה שעובדת שם. ככה אף אחד גם לא זוכר אותי. המלצרית היא האדם לכעוס עליו כשהקפה לא טעים (למרות שהיא לא מכינה את הקפה) והאדם להתעצבן אליו כי יש שמש על השולחן (גברת, אני לא הנדסתי את השמש). ובכל זאת, למרות כל הנדנודים והתלונות והבקשות המוזרות ("תביאי לי קפה שחור שהוא נס עם קצף") המלצרית נדרשת לחייך גם ללקוח הבא. אז אומנם בהתחלה מצאתי קסם בכל העניין, עכשיו זה כבר מציק. מזל שנשאר פחות מחודש לעבוד שם. עבודה היא עבודה בסך הכל, וכל עוד אני מכניסה מזה קצת כסף לחשבון אין לי מה להתלונן בכלל.

[כסף] המצב הכספי שלי הרבה יותר טוב ממה שחשבתי לעצמי שהוא יהיה בתקופה הזאת. בתחילת הקיץ כשרק סיימתי את הבגרויות עשיתי חישובי כספים לקראת הטיול לחו"ל כדי לנסות לראות כמה אני צריכה לעבוד וכמה לחסוך. לפי החישובים האלו הייתי אמורה להתגייס בלי שקל על התחת ולא לצאת הרבה בתקופה שלפני גיוס (כדי שיהיה כסף לקנות את כל הדברים הנלווים). אבל משהו בדרך הצליח לי יותר משציפיתי- אולי עבדתי יותר מדי לפני הטיול ואולי חסכתי יותר ממה שהייתי צריכה בטיול עצמו, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי כרגע במצב ממש טוב. זה משמח, כי זה אומר שבימים האחרונים לפני הגיוס אני יכולה לצאת כמה שבא לי ולנצל את הזמן, ועדיין אני לא להיות לחוצה בתחילת השירות עם המשכורת הצבאית ה"נדיבה".