מבזבזת את החיים שלי במקומות שאני לא רוצה להיות ועם אנשים שאני לא אוהבת... ובשביל מה? בשביל לא לצאת מהאיזור המוגן שלי? בגלל שאני מפחדת שהכל יפול כשאני לא אהיה? או בגלל שאני מפחדת שהזמן עם ההורים שלי קצוב... תמיד רציתי להיות מאלה שלא חושבים צעד אחד קדימה, שפשוט עושים.. ואני לא מדברת על דברים קטנים.. אני מדברת על לארוז תיק ולנסוע, הכי רחוק שאפשר, לשכוח מכל מה שהכרתי ואהבתי. אנוכי ומגעיל מצידי לחשוב ככה אבל מצד שני אני יודעת שזה מה שההורים שלי היו רוצים שאעשה.
אבל זה לא משנה כמה זמן אני אהיה עם אבא ואמא אני עדיין לא ארגיש שהייתי מספיק וכשהזמן איתם יגמר אני ארגיש אשמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
