<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Naturegirl</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 7naturegirl. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Naturegirl</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14315668</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;בייבי אבא הביא לאמא גשם!&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 23 Apr 2015 15:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14315668</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14315668</comments></item><item><title>war is over</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14315038</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;10 שנים של לחימה בלתי פוסקת, עשר שנים של סבל, עשר שנים של דאגה, עשר שנים של טיפולים.
הגיעו לסופם.
ביום שישי האחרון אבא שלי נפטר. כשהוא בהוספיס לבד.
לילה לפני הרגשתי.. סיימתי לעבוד בשעה חמש בבוקר.. הגעתי הביתה נשכבתי על הספה והתקשרתי לאמא, אפילו לא הצלחתי לדבר, רק לבכות.. כבר ידעתי.. נרדמתי בערך דקה אחרי השיחה עם אמא. שעה לאחר מכן, שש וחצי בבוקר.. היא התקשרה &quot;תעירי את נרי (אחי) ובואו לתל השומר,הגיע הזמן להיפרד&quot;. אנחנו גרים בצפון הארץ נסיעה של שעתיים + עד לתל השומר.. בדרך כבר ידעתי.. הוא לא חי.. מישהי התקשרה אליי מהקיבוץ, אמרה לי שהיא משתתפת בצערי עוד לפני שבכלל הודיעו שהוא נפטר...שאלה אותי אם אני רוצה שנעשה את ההלוויה באותו יום. ניתקתי לה.
הגענו לתל השומר והלכנו להוספיס..כבר ידעתי. נכנסנו וראיתי את אמא ואת אחותי שבורות. כבר ידעתי. אמא אמרה &quot;זהו.&quot; ובכתה חיבקתי אותה. חיבקתי את אחותי. התחבקנו כולם ביחד, אמא, אחי, אחותי ואני. ארבעה. כבר לא חמישה. ההוספיס היה מקום יפיפה, הלכתי לכיוון החדר ונכנסתי. ראיתי אות שוכב במיטה, מכוסה בשמיכה מכף רגל ועד ראש. פתאום לא יכולתי לעמוד.. לא האמנתי שאבא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 22 Apr 2015 02:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14315038</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14315038</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14169050</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חלק מהלב שלי נקבר איתך היום.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 27 Jul 2014 21:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14169050</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14169050</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14167759</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
מי הוא המת? מה הוא המת? איך אפשר לתקשר כשאת לא מאמינה?
איך את אמורה לספר לאחיך הקטן שהחבר הכי טוב שלו נהרג. נעלם. מת. בגיל 20!
איך את אמורה לחשוב מה להגיד לו אחרי שהוא חלק איתך את זה שזהו הפחד הכי גדול שלו ועכשיו הוא מתגשם?
איך את אמורה לקחת את הזמן לדקלם את הדבר הכי נכון להגיד לו בראש שלך כשהשכנה הרכלנית כבר צועקת את זה בכל השכונה?
איך את אמורה לקבל את זה שהבחור שגדלת בחברתו ושאחותו הגדולה חברה שלך עכשיו כבר לא יהיה יותר?

חזק היית וחזק תישאר לא משנה היכן תהיה.
אני רק יכולה לקוות שבמותך סגרת את המלחמה הזאת.

די לשנאה! די לרצח! די לחוסר אנושיות!

ולאחי הקטן אני מקווה שיבוא יום ואוכל לשכוח את הפרצוף שהיה לך כשנתתי לך את הבשורה. מקווה שתוכל לסלוח לי מתישהו.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 26 Jul 2014 01:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14167759</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14167759</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14165221</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 22 Jul 2014 11:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14165221</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14165221</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14091422</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מבזבזת את החיים שלי במקומות שאני לא רוצה להיות ועם אנשים שאני לא אוהבת... ובשביל מה? בשביל לא לצאת מהאיזור המוגן שלי? בגלל שאני מפחדת שהכל יפול כשאני לא אהיה? או בגלל שאני מפחדת שהזמן עם ההורים שלי קצוב... תמיד רציתי להיות מאלה שלא חושבים צעד אחד קדימה, שפשוט עושים.. ואני לא מדברת על דברים קטנים.. אני מדברת על לארוז תיק ולנסוע, הכי רחוק שאפשר, לשכוח מכל מה שהכרתי ואהבתי. אנוכי ומגעיל מצידי לחשוב ככה אבל מצד שני אני יודעת שזה מה שההורים שלי היו רוצים שאעשה.
אבל זה לא משנה כמה זמן אני אהיה עם אבא ואמא אני עדיין לא ארגיש שהייתי מספיק וכשהזמן איתם יגמר אני ארגיש אשמה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 19 Apr 2014 00:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14091422</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14091422</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14089912</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה מוזר... אני לא מגדירה את עצמי כמזוכיסטית... אני יודעת שמנצלים אותי ושבסוף אהיה היחידה שתיפגע אבל זה עדיין לא מאיר אצלי נורה אדומה..
אני ממשיכה להיות שם בשביל אנשים ויודעת שהם לא יהיו שם בשבילי... תמיד הזהירו אותי מאנשים כאלה ומאנשים שינצלו את התמימות שכבר לא קיימת אצלי .. אנשים אומרים שאני נאיבית ותמימה.. אני משיבה להם שאני פשוט מטומטמת.. מאמינה באנשים ומאמינה בעולם למרות שבפנים יודעת שהכל כבר אבוד ושאין לי את מי להציל ושכדאי לי לברוח ולהציל את עצמי... מטומטמת.. במקום זה נשאבת יותר לבפנים מאמינה שהפעם זה יהיה שונה, זה אף פעם לא שונה.
הבעיה היא בי לא באחרים, כולם כבר הבינו מזמן שאדם לאדם זאב ושהכי טוב לפעול למען האינטרסים שלך ולנתק כל רגש שעלול לגרור אותך פנימה.
ואתה, שלא מוכן להתמסר, יודע לקחת ולא לתת, יודע לבקש ולהתעלם, יודע לרצות ושניה אחרי לא לרצות יותר, פשוט יודע שאתן מבלי לשאול ולבקש, יודע לנצל.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 17 Apr 2014 01:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14089912</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14089912</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14088749</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני רוצה לחשוב שעזרתי..ושבלעדי הם לא היו כאן... שבלעדי הם לא היו שורדים.
אז מבינה כמה אגואיזם יש בי וכמה שאני שונאת אותי על כך.
כל החיים שנאתי אגואיסטים ועכשיו אני כזאת.
תמיד עשיתי ללא תמורה ועכשיו חושבת אולי הכל היה בשבילי, 
בשביל ההרגשה האישית שלי.. ועדיין עושה הכל למען כולם ולא מבקשת תמורה ולא מרגישה שעשיתי מספיק.
אז אולי אגואיזם זו לא המילה..
ואולי כדאי שאפסיק לחפש לעצמי הגדרות ואמשיך לעשות את מה שאני אוהבת ואת מה שלדעתי יכול לגרום לעולם להיראות טיפה יותר סימפטי ופחות אפור כמו שהוא באמת...הלוואי ויכולתי לשנות את העולם אפילו אם זה יקרה אחרי שאמות.
הלוואי והחתולה שלי הייתה מפסיקה לגנוב לי אבוקדו.. זה יקר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 15 Apr 2014 20:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14088749</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14088749</comments></item><item><title>גן העדן שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14014624</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד הרגשתי שמקומי לא כאן... אין כאן מספיק טבע... הייתי בכל מקום בארץ, טיפסתי על כל הר והלכתי בכל נחל.
בא לי לעצום את העיניים ולקום במקום אחר. מקום טרופי... עם שמש חמימה ונעימה, עם מים צלולים וקרירים, עם נופים אין סופיים, עם חיות בר וטרף בכל מקום, עם אנשים חדשים ושפה לא מוכרת ועם צבעים ריחות וטעמים שבחיים לא חוויתי... להרגיש אושר עילאי ולדעת שפה מקומי ולא אעזוב לעולם.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 11 Jan 2014 17:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14014624</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14014624</comments></item><item><title>my puppy</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14010294</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אם יש משהו שאני אוהבת בלי תנאים בעולם הזה, זה בעלי חיים. במיוחד חתולים... ובמיוחד את הכלבה שלי... היא בת 11 וכל יום אני מפחדת שההורים שלי יתקשרו אליי ויגידו לי שקרה לה משהו. אני יודעת.. פסימי מצידי.

אימצתי גורה, כלבה קטנה שננטשה עם שלושת אחיותיה בבסיס צבאי, היא כזאת מתוקה ומגושמת ומצחיקה... ואני לא אוהבת אותה... היא מזהמת לי את הדירה בקקי ופיפי ונושכת לי את האף כל הזמן.... אם משהו לא מוצא חן בעיניה היא מתחילה לבכות. לפעמים אני שונאת אותה.
הכי מוזר.. זה שאני לא מנסה לאהוב אותה... אני יודעת שבסופו של דבר אני אוהב אותה כמו שאני אוהבת את הכלבה הזקנה שלי ויהיו לי את אותן חששות שיש לי לגביה ואני יודעת שאם יקרה לה משהו ישבר לי הלב.. ואפילו להגיד בקול רם שאני לא ממש אוהבת אותה שובר לי את הלב.

אז עכשיו אני גרה לבד 227.8 קילומטר מהבית... עם חתולה מיוחמת שלא מפסיקה לילל, וגורה שדורשת הרבה שעות שינה ללא הפרעה. אתם יכולים לנחש לבד שהן לא כל כך מסתדרות.
הן כל מה שיש לי. אני אמורה לאהוב אותן.. שלא תבינו לא נכון, אם אחת מהן תמות אני אמות בפנים. בכל מקרה.. שניהן עוד קטנות ואני מאמינה שהן עוד ית&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 06 Jan 2014 04:05:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (7naturegirl)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=819156&amp;blogcode=14010294</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=819156&amp;blog=14010294</comments></item></channel></rss>