זה מוזר... אני לא מגדירה את עצמי כמזוכיסטית... אני יודעת שמנצלים אותי ושבסוף אהיה היחידה שתיפגע אבל זה עדיין לא מאיר אצלי נורה אדומה..
אני ממשיכה להיות שם בשביל אנשים ויודעת שהם לא יהיו שם בשבילי... תמיד הזהירו אותי מאנשים כאלה ומאנשים שינצלו את התמימות שכבר לא קיימת אצלי .. אנשים אומרים שאני נאיבית ותמימה.. אני משיבה להם שאני פשוט מטומטמת.. מאמינה באנשים ומאמינה בעולם למרות שבפנים יודעת שהכל כבר אבוד ושאין לי את מי להציל ושכדאי לי לברוח ולהציל את עצמי... מטומטמת.. במקום זה נשאבת יותר לבפנים מאמינה שהפעם זה יהיה שונה, זה אף פעם לא שונה.
הבעיה היא בי לא באחרים, כולם כבר הבינו מזמן שאדם לאדם זאב ושהכי טוב לפעול למען האינטרסים שלך ולנתק כל רגש שעלול לגרור אותך פנימה.
ואתה, שלא מוכן להתמסר, יודע לקחת ולא לתת, יודע לבקש ולהתעלם, יודע לרצות ושניה אחרי לא לרצות יותר, פשוט יודע שאתן מבלי לשאול ולבקש, יודע לנצל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
