נהייתי פסימית.
שום דבר כבר לא מרגש או\ו משמח אותי.
אני מסתגרת בבית כי אני לא רואה שום טעם בלצאת החוצה, אלא אם כן לריצה עם מוזיקה.
אני רואה סרטים רוב שעות היום, טוחנת שטויות,
ומפתחת אהבה עזה לשינה, וכשאין לי חלומות אני מתאכזבת נורא.
צד שני, מה הסיבה להיות בדיכאון?המוני אנשים, בני גילי יש להם פי 2 סיבות רציניות יותר להיות בדיכאון, והם לא.
בריאות זה לא דבר מובן מאליו
גם משפחה לא.
אני מתעצבנת על המון דברים קטנים, על המשפחה, על ההורים ועל עצמי בעיקר
שונאת את עצמי...
ויודעת שאני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני, עם כל החסרונות.
וללמוד להנות ממה שיש ולהפסיק לרצות את מה שיש לאחרים, כי גם לי יש את מה שאין לאחרים,
וברגע שאני מנסה להשיג את מה שאין לי,
אני לא מנצלת את מה שכן יש לי.
ראיתי עם אחותי 'באגס באני' ו'אנסטסיה'- אף פעם לא ראיתי אותם, אבל היו לי משחקי מחשב שלהם שממש אהבתי,
זה נחמד להרגיש לפעמים כמו פעם, לראות סרטים מצויירים.
הייתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
